עברו יומיים מאז השיחה שלי ושל ריק ליד האגם, ואני לא יודעת איך, אבל מצאתי את עצמי מול המשרד של מליסה. אחרי הרבה זמן של חשיבה עצמית הגעתי למסכנה שאני לא יודעת כלום על ההורים שלי, אפילו לא את השמות שלהם, ושזה מאוד מציק לי. רציתי לדעת עוד עליהם, אז ניסיתי לחשוב מי אני יודעת שיכול לתת לי עוד מידע עליהם. רק אדם אחד עלה לי לראש וזה היה מליסה. התלבטתי הרבה זמן עם עצמי האם זה רעיון טוב או לא. בסופו של דבר כנראה הצלחתי לשכנע את עצמי שזה רעיון טוב (כמו שאמרתי לפני, אני לא יודעת איך).
ההסתייגות הכי גדולה שלי במפתיע לא הייתה העובדה שאני בקושי מכירה אותה, אלה מערכת היחסיים המאוד שברירית בינה לבין ריק.
אחרי כמה דקות של התלבטות דפקתי על הדלת. בהתחלה לא קרה כלום וחשבתי שהיא לא שמעה את הנקישה שלי, אז רציתי לדפוק עוד פעם על הדלת, אבל הפעם חזק יותר. לפני שיכולתי לקרב את היד לדלת שמעתי את מליסה אומרת "היכנס". לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי לחדר. בפעמים האחרונות שהייתי בחדר הזה או שדיברתי עם מליסה תמיד הייתי עם ריק, אבל הפעם זה היה הפעם הראשונה שהייתי איתה לבד בחדר, זאת היה הפעם הראשונה שדיברתי איתה לבד וזאת קצת הלחיץ אותי.
מליסה הרימה את הראשה והסתכלה עלי, יכולתי לראות שהיא הייתה מופתעת לראות אותי. חייכתי חיוך קטן והתיישבתי על אחד הכיסאות. "ליילה" מליסה אמרה עם הבעת פנים חסרת רגשות, אחרי שהיא התגברה על השוק שלה. "במה אני יכולה לעזור לך?" למרות שהיא ניסתה להסתיר את הרגשות שלה, יכולתי לראות שהיא הייתה מאוד עייפה. "תקשיבי, אני יודעת שאנחנו לא מכירות אחת את השנייה כל כך טוב ושכנראה התחלנו ברגל שמאל, אבל הרבה דברים קראו בזמן האחרון ורציתי לשאול אותך משהו" היא הנהנה בראשה ואני המשכתי "לפני יומיים אני וריק דיברנו והגעתי למסכנה שאני לא מכירה את ההורים שלי בכלל, אז רציתי לדעת אם את מכירה אותם במקרה ואם את תוכלי לספר לי קצת עליהם". יכולתי לראות שהיא לא ציפתה לשאלה הזאת בכלל. עיניה נפערו קצת, היא פתחה את הפה שלה להגיד משהו, אבל סגרה אותו מיד אחרי.
היא חשבה לכמה שניות ואז שאלה "מה את יודעת על ההורים שלך?" נרגעתי קצת כשהבנתי שהיא הולכת לעזור לי. לקחתי נשימה עמוקה ועניתי לה "הדבר היחיד שאני יודעת עליהם זה שהם היו האופים הראשיים בארמון". חיוך קטן עלה על פניה של מליסה, באותו הרגע זה היה ברור לי שהיא בחלט מכירה אותם. ניצוץ של תקווה בער בי. היא צחקה צחוק קטן "רופוס וססיליה" היא אמרה לעצמה "זה שמות שאני לא שמעתי כבר הרבה מאוד זמן". חיכיתי שהיא תמשיך לדבר. אחרי כמה שניות היא סוף סוף פנתה אלי והמשיכה "אלה היו השמות של ההורים שלך, למרות שססיליה הכריחה את כולם לקרוא לה סיליה" היא צחקה קצת מהזיכרון. היא הסתכלה עלי לכמה שניות לפני שהיא אמרה "עכשיו שאני מסתכלת עליך, את ממש דומה להם" הרגשתי את עצמי מסמיקה. עד אותו היום, זאת היה המחמאה הכי טובה שאי פעם קיבלתי.
YOU ARE READING
⚔ להבים שקריים ⚔
Fantasyמה קורה כשאתה מגלה שכול מה שידעתם עד עכשיו הוא שקר? שכול מה שסיפרו לכם הוא שקר ליילה היא מתנקשת מלכותית שכול חייה חשבה שהיא נמצאת בצד הטוב של המלחמה. אבל היא טעתה. ריק הוא מורד שאף אחד לא מעריך אפילו אמא שלו שהיא המנהיגה של המרד, הוא תמיד חשב שכ...
