אחרי שאני וריק סיימנו להתארגן נפגשנו עם זים במזדרון. לבשתי את אותם בגדים שלבשתי מקודם, רק שהפעם הם היו נקיים ולא מלאים בדם.
התקדמנו במזדרון לכיוון המרפאה. לידי ראיתי את זים מעביר מבט בחץ שתליתי על המותן שלי ליד אחד הלהבים, יכולתי לראות אותו מחייך חיוך רחב, הוא אפילו לא ניסה להסתיר אותו.
התקדמנו בשקט בדרך למרפאה, הסתכלתי לכיוון ריק והוא נראה כאילו הוא חושב על כל כך הרבה דברים באותו הזמן. למרות שאני מכירה אותו רק יומיים, אני די בטוחה שזה נכון ושגם זים שם לב לזה.
כשהגענו למרפאה קלי ישר באה אלינו והובילה אותנו עמוק יותר לתוך החדר. המרפאה הייתה חדר גדול מאורך שבצדדים היו הרבה מיטות. בסוף החדר היה ארון מדפים, על המדפים היו הרבה ספרים וכמה בקבוקונים עם נוזלים בצבעים שונים. בין המיטות האחרונות והארונות היו דלתות עץ, ובין הארונות הייתה דלת עץ נוספת שעליה היה תלוי שלט בכתב שחור בולט.
מחסן תרופות
קלי לא בזבזה אפילו דקה, כשהגענו למיטה ריקה היא פנתה אלינו ושאלה "משהו כואב לכם?" כולנו הנהנו וקלי נאנחה. היא הצביעה על ריק ואמרה "אתה ראשון, שב על המיטה", הוא ציית וישב על המיטה. קלי פנתה אליו ושאלה שוב "אוקי, מה כואב לך?" ריק חשב לכמה שניות ואז ענה "בערך הכל". קלי נאנחה עוד פעם, היא פנתה אלי ושאלה "מה איתך?", ניסיתי להתרכז בכאב בשביל למקד אותו, אבל כמו בפעם הקודמת, הוא היה בכל מקום. פניתי אליה ועניתי "כמו ריק, בערך הכל" קלי פשוט הסתכלה עלינו לכמה שניות ואז נאנחה ,אבל הפעם בקולי קולות. היא פנתה אל זים ואמרה "בבקשה אל תגיד לי שגם לך כואב הכל", זים צחק קצת ואמר "אל תדאגי, כואב לי רק הרגל", קלי הנהנה ופנתה בחזרה אל ריק שעדיין ישב על המיטה "בסדר, אני אבדוק את שניכם ואז את זים" היא אמרה בקול מותש. היא הסתכלה על זים ואמרה "בינתיים אתה יכול לשבת או לשכב על אחת המיטות הריקות", זים הנהן עם חיוך קטן ונשכב על המיטה הריקה שלידינו.
בזמן שהיא בדקה אותנו וטיפלה בפצעים שלנו סיפרנו לה בכלליות מה קרה והורדנו כמה פרטים, כמו כל הקטע עם הזיכרון. אתם יודעים, פרטים שוליים.
כשסיימו לספר, קלי הפסיקה את הטיפול והסתכלה עלינו עם פה פעור, שמסמל בברור את ההלם בפניה. אחרי כמה שניות היא מלמלה "חכו עד שתספרו את זה למליסה", הסתובבתי אל ריק, פניו היו חתומות, אבל יכולתי לראות כעס, עצב ופחד בעיניו. "מי זאת מליסה?" שאלתי אותו, הוא הסתובב אלי וענה בשקט "אמא שלי" הנהנתי לאישור ושלחתי לעברו מבט מנחם.
אחרי כמה דקות קלי סיימה לבדוק את כל הפצעים ואמרה "אוקי, שניכם משוחררים", כשפנינו לצאת מהמרפאה היא הוסיפה "ריק לך לדבר עם אמא שלך! היא באמת דואגת לך" ריק הנהן. זים קם מהמיטה והתחיל ללכת לכיוונינו, אבל קלי עצרה אותו ושאלה "לאיפה בדיוק אתה חושב שאתה הולך?" זים נראה קצת לחוץ כשענה "לדבר עם מליסה, עם ריק וליילה". זים הסתכל עלינו בשביל לקבל עזרה, אבל אף אחד מאיתנו לא ידע איך לעזור לו וקלי עדיין לא סיימה לדבר "אני אמרתי ששניהם-" היא הצביעה עלינו "-משוחררים, לא אתה". זים רצה להגיד משהו, אבל קלי המשיכה לדבר "תקשיב, אולי רק הרגל שלך נפגעה, אבל המצב שלך יותר גרוע משניהם ביחד" היא עוד פעם הצביעה עלינו ואז המשיכה "אז אתה נשאר כאן ונותן לי לטפל ברגל שלך לפני שהמצב שלה יהפוך יותר גרוע". על הפנים של קלי הייתה הבעה של נחישות שפשוט צעקה 'תנסה אותי!'. זים בלע רוק, הנהן וישב על המיטה במהירות. הוא פנה אלינו ואמר "אני אצטרף אליכם אחר כך", גם קלי פנתה אלינו ואמרה במהירות "לא, הוא לא יצטרף אליכם אחר כך" היא חזרה להסתכל על זים ואמרה לו "אתה נשאר לפחות עד סוף היום, ואתם-" היא הסתובבה בחזרה אלינו "-אני לא רוצה לראות את הפרצוף שלכם במרפאה לפחות עד סוף היום" היא עצרה לשניה ואז המשיכה "מחר בבוקר אני רוצה שתחזרו לכאן כדי שאוכל לבדוק אתכם פעם נוספת, זה ברור?" שנינו הנהנו במהירות.
YOU ARE READING
⚔ להבים שקריים ⚔
Fantasyמה קורה כשאתה מגלה שכול מה שידעתם עד עכשיו הוא שקר? שכול מה שסיפרו לכם הוא שקר ליילה היא מתנקשת מלכותית שכול חייה חשבה שהיא נמצאת בצד הטוב של המלחמה. אבל היא טעתה. ריק הוא מורד שאף אחד לא מעריך אפילו אמא שלו שהיא המנהיגה של המרד, הוא תמיד חשב שכ...
