פרק 6

2.3K 150 808
                                    

נ.מ לואי

עבר שבוע מאז שהייתי במועדון, מאז שראיתי את הארי. הם לא יצרו איתי קשר, אף אחד מהם ואני לא איתם. לא ראיתי אותם מאז.
החיים חזרו להיות רגילים. עבודה, בית, שינה. כרגיל.

מייקל כהרגלו מתלונן וצועק, כבר הפסקתי להתייחס. הוא לא הרים עליי יד שוב, לא רבנו ברמה שהיא יאבד שליטה. אני רק מקווה שהכל ישתפר בקרוב כי אני לא רוצה למשיך לחיות את חיי במצב הזה.

״לואי?״ קולו של ג׳ים הוציא אותי ממחשבותיי, הסטתי את מבטי אליו
הסתכלתי עליו בשאלה ״אתה היית צריך לצאת לפני עשר דקות, למה אתה עדיין כאן?״ שאל. מה? הסתכלתי על השעון שעל הקיר, הוא צודק, למה אני עדיין כאן? מרוב המחשבות אפילו לא שמתי לב שאני הייתי צריך לצאת, השעה כבר שמונה ועשרה. הנהנתי בראשי, הולך לקחת את התיק שלי מתחת לדלפק. שמעתי את פעמון הדלת, מה שאומר שהגיע לקוח אבל זה לא עסק שלי אני סיימתי להיום, התיישרתי מביט אל הדלת.

אוי אלוהים.

הוא הביט בי חזרה עם עיניו הירוקות, השפלתי את מבטי, תולה את התיק על כתפי, ג׳ים על יד הקופה מחכה שהוא יגיע אליו כדי לשאול את הארי מה הוא רוצה להזמין. התקדמתי אל יציאה מהדלפק. מלמלתי לג׳ים ׳להתראות׳ מקבל חזרה.

כשהייתי ביציאה מהדלפק הררי בדיוק הגיע לקופה שהייתה בדיוק ליד היציאה מהדלפק מה שאומר שאני עובר ממש לידו אך לא יכולתי להתקדם כל כך הרבה עד שהוא אחז בידי עוצר אותי מלעזוב את המקום.

״אין שלום?״ אמר מביט בעיניי. מגעו בידי גרם לי להרגיש דברים שאני לא צריך להרגיש. הבטתי בעיניו ״שלום״ אמרתי בקול חלש. הוא חייך חצי חיוך נראה משועשע ״הרבה זמן לא ראיתי אותך״ אמר עדיין מביט בי. הסטתי את מבטי לג׳ים שעומד ממש לידינו מאחורי הדלפק, מביט בנו מבולבל.

״יש סיבה שתראה אותי?״ שאלתי בקור רוח. הוא גיחך מעט, משחרר את האחיזה בידי מניד בראשו ״לאטה מקיאטו״ אמר לג׳ים שעומד בקופה, לא מביט בי יותר, כרגע הוא מביט ללא הבעה בג׳ים המבולבל
״בטח, יושב פה או לוקח?״ ג׳ים שאל, מקליד את הנתונים בקופה ״לוקח״ הארי אמר מביט בי שוב כשאני עדיין עומד במקום שהארי עצר אותי בו. ג׳ים מלמל את הסכום. ובאותו רגע התחלתי לצעוד לכיוון דלת הזכוכית של בית הקפה, יוצא ממנו ומתחיל בדרכי לכיוון הבית.

מה היה פשר השיחה הקצרה הזאת? הוא פשוט אוהב להתגרות בי?
אני בטוח שג׳ים ירצה הסבר על זה. כשג׳ים שאל אותי מה עשיתי במועדון תירצתי לו ששחכתי שם את תעודת הזהות שלי והלכתי לקחת אותה, הוא לא האמין במאה אחוז אבל זה השתיק אותו. עכשיו אני בטוח שהוא לא מאמין לשקר הזה. במקרה הבעלים של אותו מועדון עוצר אותי ואומר שהוא לא ראה אותי הרבה זמן. אני צריך לחשוב על תירוץ מעכשיו. אני שונא לשקר, אבל אין לי ברירה בנושא הזה.

My criminal || Larry stylinsonWhere stories live. Discover now