פרק 29

2.5K 158 729
                                    


נ.מ לואי

שפתינו כל כך קרובות, נוגעות אחת בשניה, היה צריך לעשות רק תנועה אחת פשוטה כדי להצמיד אותן לנשיקה רטובה ונעימה. אך מאיזשהי סיבה לא יכולתי לעשות את הצעד הזה, רציתי שהוא יעשה את זה. התפללתי שהוא יעשה את זה.

הוא עצם את עיניו ונאנח, ידעתי את זה, עמוק בפנים ידעתי מה הוא הולך לעשות וזה הדבר האחרון שרציתי שיעשה, אבל אני לא יכול להאשים אותו על זה. ההרחיק את גופי ממנו, מסיט את מבטו לקיר חלונות שהיה מימין. הורדתי את ידיי מצווארו ומתרחק יותר.

״קדימה תמשיך. תייצב את עצמך עם הרגל האחרית.״ אמר, מחזיר את מבטו אליי. הנהנתי בראשי, מאוכזב. הסתובבתי חזרה לשק. נעמדתי כמו שהסביר, הפעם הוא עמד מולי והחזיק את השק. כאילו שבאמת היה צריך, גם ככה השק לא זז מלימטר כשנגעתי בו.

היום עבר יחסית מהר, אני מותש. עבדתי על הכוח הפיזי עם השק אגרוף, עבדנו עם על בעיטות. תרגלנו עוד כמה פעמים את התרגילים של הגנה עצמית. הארי אמר שיש עוד הרבה עבודה ושאנחנו נעבוד על זה, אבל בסך הכל הייתי בסדר גמור.

הוא הסיע אותי חזרה למועדון, התקלחתי מיד כשהגעתי כי הייתי מזיע מאוד, לאחר שיצאתי מחדר המקלחת הוצאתי לי סקיני ג׳ינס צמוד שחור וחולצה לבנה חלקה. אני עובד היום. בדרך כלל אני לא לובש חולצות לבנות לעבודה כי לפעמים נשפכים עליי משקאות או שאני נוגע במשהו מלוכלך, אבל החלטתי לגוון קצת.

הלכתי למראה, נותן מבט אחרון, סידרתי את שיערי בצורה שאני אוהב. אני נראה טוב. נעלתי את הוואנס השחורות שלי. הלכתי לשידה, מרים את הטלפון ומשידה ומכניס לכיס האחורי. וזהו אני מוכן. אני אמור להתחיל ממש עוד מעט, בטח אורורה כבר כאן.

יצאתי מהמסדרון, מביט לספה הקבועה. הארי, נייל, זאין וליאם ישבו שם, כרגיל. לכל אחד מהם הייתה סיגריה בין אצבעותיהם וכוס וויסקי חצי מלאה על השולחן. התקרבתי אליהם, שמתי לב ששיערו של הארי היה מעט לח. מתי הוא הספיק להתקלח?

הארי היה הראשון לקלוט אותי מגיע, אך הוא הסיט את מבטו ואחז בכוס שעל השולחן, ושותה לגימה. נייל סובב את ראשו אליי, כשזיהה אותי הוא העלה חיוך קטן ״לואי, בוא שב״ אמר. חייכתי אליו. הוא באמת נחמד.

״תודה אבל אני צריך להתחיל כבר את המשמרת.״ אמרתי, מעביר את עיניי בין ארבעתם וממשיך בצעדיי לכיוון המדרגות. ראיתי את אורורה נשענת עם מרפקיה על הבר, נשענתי לידה, מביט לספות כדי לראות אם מישהו צריך מלצר. בגלל שהיו רק עשר ספות אז לא היה הרבה עבודה. אני לא מבין בכלל למה הוא מעסיק מלצרים בשביל עשר ספות.

״לואי״ אורורה קראה, מושכת את תשומת ליבי אליה. הבטתי בה משאלה. ״אז מה, הפכת להיות משת״פ של השירות החשאי?״ שאלה, שעשוע היה ברור בקולה. פערתי את עיניי. היא יודעת? הם סיפרו לה? עכשיו גם היא הולכת לכעוס עליי? מקסים, אני הולך למות לבד.

My criminal || Larry stylinsonWhere stories live. Discover now