פרק 14

2.5K 165 526
                                    


נ.מ לואי

נייל עצר את האופנוע בחניה של המועדון, מיד קפצתי מהאופנוע לקרקע. הרגשתי את כל מה שהכנסתי לפה שלי היום עולה, רצתי לאחד השיחים שהיו קרובים, מוציא את הכל החוצה.

עליתי עם נייל על האופנוע בדרך חזרה, כי לא הייתי מוכן לעלות עם הארי אחרי שהוא הרים גלגל. זאת הייתה טעות נוראית. נייל הרבה יותר גרוע מהארי, אני מעדיף שהארי ירים עוד חמש פעמים גלגל ולא את הנסיעה הזאת עם נייל.

התיישרתי עם גופי, מנקה את הפה עם גב ידי, הסתובבתי אל נייל, זאין, אורורה, ליאם והארי שהביטו בי, הם נראים... משועשעים? זה מצחיק אותם?

״אתה מגזים לואי, זה לא היה כזה נורא״ נייל אמר, יורד מהאופנוע. הרמתי את גבותיי ״לא היה כזה נורא?! נייל אתה הקפת את הכיכר חמש פעמים, שלא נדבר על הזגזגים שעשית בין מכוניות״ אמרתי עם נימה של נזיפה. בזמן שכל השאר צוחקים על הסיטואציה.

״תפסיק כבר, זה היה כיף״ נייל אמר בחיוך, הנחתי את ידיי על מותניי ״כיף?! לזה אתה קורא כיף?״ שאלתי, נייל רק הנהן בראשו, הוצאתי נשיפה מיואשת.

אלוהים, אני לא עולה יותר על אופנוע בחיים!

בסופו של דבר כולם הלכו, כל אחד הלך לרכב שלו, חוץ מאורורה שביקשה מזאין להסיע אותה, הם אמרו שיחזרו בערב. מכיוון שאין לי מקום אחר ללכת אליו אני נשארתי במועדון עם הארי.

״למה אתה לא הולך לבית שלך?״ שאלתי כשנכנסנו למועדון שהיה כמעט ריק, רק כמה אנשים שמסדרים את המקום להערב. ״והינה התחלנו עם השאלות...״ הארי נשף, עולה במדרגות לכיוון הספות ואני אחריו.

״סליחה״ אמרתי בקול קטן. הוא נעצר במקומו, הסתובב עם גופו אליי. נעצרתי גם אני בדיוק מולו, גופי היה קרוב לגופו. שיערו היה פזור ומסודר בשלמות ללא מאמץ, היה לו חצי חיוך על שפתיו, הבטתי בעיניו מחכה שיוצא קול.

עיניו עברו לסימן של הזרוע שלי, הסימן שמייקל השאיר לי, גבותיו התכווצו ולסתו התחדדה. הוא הרים את ידו, מעביר שתיים מאצבעותיו על הסימן שהיה בצבע שחור סגול.

הבטתי בפניו כשעיניו היו ממוקדות על זרועי, ניסיתי לקרוא אותו, ניסיתי להבין מה הוא מרגיש או על מה הוא חושב דרך עיניו או פניו, אבל הוא אף פעם לא מביע רגשות. הוא תמיד נראה בשליטה, לא משנה מה יקרה, הוא ידע להשתלט על המצב.

״מה קרה?״ שאלתי בקול שקט, הוא החזיר את עיניו לפניי, מביט בעיניי ״למה עצרת אותי?״ שאל, כיווצתי את גבותיי במבט שואל ״היום, הרבצתי לסמרטוט הזה, למה עצרת אותי?״ הסביר. הלוואי וידעתי ״אל תקרא לו סמרטוט..״ ביקשתי, משפיל את מבטי.

My criminal || Larry stylinsonWhere stories live. Discover now