פרק 31

2.8K 166 938
                                    


נ.מ לואי

״לואי אם לא תפסיק לבהות העיניים שלך יצאו מהמקום״ אורורה אמרה, העירה אותי. הבטתי בפניה כשהיא נשענת לידי על הדלפק. ״משהו מעניין?״ שאלה, מסובבת את מבטה לכיוון הספה שבה ישבו; הארי, נייל, ליאם וזאין. ״שום דבר. זה רק ש....״ משכתי, עוצר את עצמי.

היא הסתכלה עליי בעיניים פעורות. ״הזדיינת איתו?״ שאלה בהתלהבות. מיד עיניי נפערו ״מה?! לא! איך הגעת לזה?!״ שאלתי. למה כולם חושבים שהזדיינו?!

״לואי אתה אדום כמו הלק שלי, וזה אומר שני דברים; או שהזדיינתם, או שאתם עומדים להזדיין״ אמרה עם חיוך ערמומי.

הנדתי בראשי במהירות, ״לא הזדיינו ואנחנו גם לא עומדים להזדיין, תפסיקו כבר כולכם!״ עניתי בקול תקיף, משפיל את מבטי. אלוהים הלחיים שלי מרגישות כל כך חמות, אני בטח נראה כמו עגבניה.

שמעתי את אורורה צוחקת. החזרתי את עיניי לעיני הדבש שלה, היא שחקה בתלתליה הבלונדינים. ״לואי אתה כל כך שקוף״ אמרה. ״א-אני לא יודע על מה את מדברת״ גמגמתי, מגרד בעורפי.

״לואי אתה יודע, זאת לא בושה להגיד שאתה חרמן על הארי״ אמרה, מתגרה בי. הזעתי את פניי, ״את מוכנה להפסיק!״ עכשיו הייתי יותר עצבני, וזה גרם לה לצחוק אפילו יותר. ״תראה אותך, האוזניים שלך כל כך אדומות, אתה גם חושב עליו כשאתה מאונן?״ צחקה.

״אורורה תפסיקי עם זה! אין ביני לבין הארי שום דבר.״ נלחמתי. היא הנידה בראשה ״לואי זה בסדר להודות בזה, תשמע אין פה וויכוח, הארי הוא גבר מאוד מושך״ אמרה עדיין מתגרה. ״אורורה״ אמרתי באזהרה. היא הביטה בי בחיוך משועשע ״קדימה לואי תודה בזה״ דחקה, דוקרת את האצבע שלה בכתפי. ״תודה בזה שאתה רוצה את הארי בתוכך״ המשיכה.

״אוקי אורורה, כן אני רוצה את הארי! אני רוצה שהוא יזיין אותי עד שלא אוכל ללכת שבוע. ואז לרכב עליו כל הלילה ולצרוח את שמו כך שכולם ישמעו בסדר. את מרוצה עכשיו?!״ הרמתי את קולי. אורורה הביטה בי המומה, אך חיוך היה על שפתיה. המוזיקה הייתה חזקה במקום למזלי כך שלא כולם שמעו. אבל כן היו כאלה ששמעו. והבן אדם האחרון שרציתי שישמע היה ביניהם.

שמעתי כחכוך גרוני מצידי. סיבבתי את ראשי לכיוון מקור. הארי עמד שם עם חצי חיוך על שפתיו, ״אני לא יכול להגיד שאני מופתע שאתה רוצה את כל זה, אבל לא חשבתי שתצעק את זה. לפחות לא ליד כל כך הרבה אנשים״ אמר בהתגרות. הרגשתי שנשימתי כלואה בריאותיי.

שמעתי את אורורה צוחקת לצידי ״וואו זה מדהים״ צחקה. שלחתי מרפק לצלעותיה כדי שתפסיק. אני מרגיש שאני הולך למות מרב בושה והיא צוחקת לידי.

ניקיתי את גרוני, מנסה לבלוע את הבושה שבתוכי כרגע. ״א-אתה צריך משהו?״ גמגמתי, ומקלל את עצמי בראשי על הגמגום, שרק הוסיף למבוכה. הוא העביר את עיניו לאורורה, שעדיין היה חיוך על שפתיה ״אני רק צריך לדבר עם אורה לכמה דקות״ אמר. אורורה הנהנה בראשה. הארי החזיק את עיניו אל פניי וקרץ בחיוך מעושה. הרגשתי את לחיי חמות. הוא הסתובב והתרחק מהבר יחד עם אורורה, הם יצאו מהמועדון.

My criminal || Larry stylinsonWhere stories live. Discover now