Man up! (Larry stylinson)

פרק 2

נקודת מבט הארי:

אני שואף את העשן מהסיגריה, הבטן שלי מקרקרת. אולי אני ארד אחר כך למכולת, לקנות איזה המבורגר או אולי פחית שתיה.
אני שומע צליל חזק של חבטה, מפנה את המבט ורואה את הילד הברונטי מכיתה י׳, לואי נראה לי, חוטף אגרוף מכמה חבר׳ה מהשכבה. ברגיל.
אני לא מבין מה הבעיות שלו, מישהו צריך להגיד לו להחטיף להם סטירה מצלצלת שתסדר אותם. נו, שיתמודד... אני קולט שאני נועץ בו מבט, ושהוא מסתכל עליי. אני מפנה מהר את מבטי, מכבה את הסיגריה ומתקפל משם.
כשאני בדרך ללכת למכולת, אני צופה בלואי מנגב את הדמעות, מתעלם ממנו וממשיך ליעד שלי. יש בי רצון לא מוסבר לגשת, אבל אין לי כוח להתעסק בחרא הזה. אני עוצר לשניה ושוקל את צעדיי, ובסוף ממשיך לדרכי.
אני מגיע הביתה, פותח את הדלת בעזרת המפתח שנמצא מתחת לשטיח הכניסה, אני נכנס לבית מעיף מבט למטבח ומוצא את אמא שלי קוראת עיתון ושותה קפה ״היי״ אני אומר לעברה והיא מחזירה לי אחד בחזרה, אני עולה לחדרי ונוחת על המיטה, איזה יום מזדיין אני חושב לעצמי, אני שוכב וחושב לעצמי עד שאני מרגיש שזה יותר מדי ומוציא סיגריה. אני שואף את העשן לריאותיי ומוציא. הפעולה עוזרת לי לפקס את מחשבותי המבולבלות, ומשום מה נתפסת בי מחשבה שאני לא מצליח להעיף. אני ממשיך לחשוב על מה שקרה היום עם לואי הזה, מריץ הכל במוחי.
מוזר. כל השנים בבית הספר אני רואה חבורות בריונים מתעללות בתלמידים אבל משום מה הפעם הזאת נדבקה לי למוח. ההבלגה של לואי למצב משום מה הרגיזה אותי, ובו זמנית גם סקרנה אותי. קשה להבין למה, שילמד להתמודד בעצמו. קרקור הבטן עצר את מחשבותי. פאק. מרוב זיוני שכל שכחתי את הרעב שלי. אני מתכוון לקום, עוזב את המחשבות. ועכשיו אני מתקפל לכיוון המטבח, להרגיע את הרעב המחורבן שלי.

***

אני אוכל את הקציצות המגעילות מהר. בא לי להוציא עוד סיגריה, להעביר את הטעם של הקציצות בחמישה שקלים שאמא קנתה אבל אני מתאפק. הטלפון שלי מצלצל. על הצג כתוב ׳טיילור׳. אני מסנן אותה, אין לי כוח לזיוני שכל שלה. היא השאירה לי 8 הודעות בתא הקולי. אני מתלבט אם למחוק אותן כשאמא שלי נכנסת למטבח. ״הארי, אתה רוצה אורז?״ היא שואלת באדישות. גם כן היא עם הקציצות שהיא קונה בסופר. ״לא, הקציצות מגעילות״. אני עונה. היא נועצת בי מבט כועס. גם כן זאת, כל היום בעבודה שלה לא רואה אף אחד ממטר. ״אם לא טעים לך אל תאכל, רק שבינתיים חיסלת את כל הסיר. מבחינתי אל תאכל בכלל, אני צריכה ללכת לעבוד״. ״איפה הסיגריות המחורבנות שלי?!״ היא מסתכלת עליי במבט של ׳אין לי כוח אליך׳. אני יודע שלא יהיה לה באמת אכפת שעישנתי, אז אני מוציא את החבילה החצי גמורה מהכיס. היא חוטפת את האריזה מידי ומדליקה את הסיגריה. ״פעם הבאה אתה תחזיר לי את הכסף״. היא נאנחת כשהטלפון שלי מצלצל. היא עוצרת ומביטה במסך. זאת שוב טיילור. אני מנתק ואמא שלי מאבדת עניין ויוצאת מהמטבח.

***

אחרי החפירות של טיילור, החלטתי להתקשר לליאם... אולי הוא יבין את מצבי , ויעזור לי להבין מה הקטע של טיילור.
ליאם הסכים להיפגש, אבל היה נשמע כאילו אין לו רצון בפגישה. אחרי המתנה של חצי שעה לבן זונה שמאחר כל הזמן, ליאם החליט להגיע. ״שלום, למה איחרת בפאקינג חצי שעה!?״ ״סליחה באמת שהייתי בדרך להביא לך עוד קופסת סיגריה, כי גמרת עוד אחת...״ הוא אומר ואני מתעצבן: ״תסתום את הפה המזדיין שלך , לפני הכאפה המצלצלת שאני קרוב מאוד לתת לך״ אמרתי לו. ״נו אז מה היה כל כך דחוף בפגישה הזו?״ הוא שואל ולא אכפת לי לתת לו תשובה כנה , ליאם הוא החבר הכי טוב שלי , (היחיד) ואני מספר לו הכל. ״טיילור התקשרה, כמה פעמים כבר , ואני לא יודע מה לעשות, אני מסנן אותה אבל בכל זאת לא מבין מה היא רוצה ממני" אני מספר והוא מעוות את פניו לצורה של הפנים של טיילור , צורה שמבליטה את השפתיים שלה ואומר:״ אוי הארי , אדוארד , נשק אותי , נשק אותי״ , ״ שתוק דביל , אני מבין שמה שאמרתי קודם לא הבנת... אני אפילו לא נמשך אליה , אתה יודע...״ אני אומר וליאם מבין על מה אני מדבר. ״אני יודע שאתה לא נמשך אליה אליה, אבל בכל זאת , זה די חדש שאתה גיי״ הוא אומר ואני מסרב להסכים ״אני לא גיי אני הארי״ ״בסדר אותו דבר״ ליאם אומר.