נקודת מבט הארי:
ירדתי במדרגות, הולך לכיוון המטבח, זה כבר היום השישי שאמא שלי ואני לא נתקלנו אחד בשני, זה לא ממש משנה כי גם כשאנחנו נתקלים אחד בשנייה אנחנו מתעלמים, ולפעמים זורקים עקיצות אחת לשני, אני רוצה לכעוס אליה, אבל אני לא יכול, אין לי מה לעשות עם כך ואני גם לא בטוח שאני מעוניין לשנות זאת.
לקחתי את קופסאת הקורונפלקס ממעל המקרר, מזגתי קצת לקערה והוספתי חלב, אכלתי בשקט, קמתי היום בשש כדי שאוכל להתארגן ברוגע ולא למהר לבית ספר, עשיתי את זה בשבוע האחרון אני גם אוהב את האווירה שיש בשעה המוקדמת הזאת בין שש לשבע.
הסתכלתי על השעון, מבחין בכך שהשעה כבר עשרה לשמונה ואני צריך לצאת לבית הספר, יש לי כבר רישיון אבל בית הספר רק במרחק הליכה של שבע דקות ואני אוהב ללכת, זה נותן לי שקט גם אם הוא נמשך רק לכמה דקות, אני מנסה להעסיק את עצמי כבר תקופה כדי לשכוח מלואי, כבר עברו כמה ימים טובים מאז שרבנו, או יותר נכון מאז שהתנהגתי כמו אידיוט ופגעתי בו, הפעם האחרונה שראיתי אותו היה כשהתחנן ממני לדבר איתו ולבסוף סטר לי, כשעשה זאת הרגשתי כעס בכל גופי, העברתי את השעות הבאות אחרי המקרה הזה בלהוציא
את כעסי על כל דבר שהצלחתי ובלעשן, יום אחרי המקרה הבנתי שהגיע לי הסטירה הזאת, אני דיברתי אליו בצורה שלא הגיעה לו ואחר כך התעלמתי ממנו כשבסך הכל רצה תשובות,
בזמן שחשבתי על כל הדברים האלו כבר הספקתי להגיע לבית הספר.
למזלי הצלחתי להעביר את ארבעת השעות הראשונות מבלי להתקל בלואי, אני מתגעגע אליו, לעיניים הכחולות והיפות שלו שמביעות כל כך הרבה רגשות, לשפתיו הדקות שמתעקלות לחיוך רק לפעמים ולא הרבה בזמן האחרון, לפחות לא לפי מה שאני ראיתי, שמעתי את הצלצול, מבין שאני צריך לחזור לכיתה, אך החלטתי לא להכנס יותר לשיעורים היום, התקדמתי אל היציאה והאדם האחרון שרציתי לראות עכשיו נתקל בי, לואי, הוא מלמל סליחה ומיהר ללכת, הסתכלתי עליו כשהלך לכיתה שלו, ראשו היה מושפל והוא היה מכווץ בתוך עצמו, זה הפריע לי אבל לא יכולתי להגיד לו על זה כלום,
יכולתי לעזור לו, אבל זה כבר מאוחר מדי, אנחנו כנראה כבר סיימנו את הקשר המוזר הזה.
יצאתי ממבנה בית הספר והלכתי אל החצר האחורית כדי שהשומר לא יבחין בי, טיפסתי על הגדר, קפצתי ממנה והתחלתי ללכת לכיוון ביתי, הסתכלתי לאחור כדי לוודא שאף אחד לא הבחין בכך שעזבתי וחזרתי ללכת.
הגעתי הביתה הוצאתי את המפתח מהכיס ופתחתי את הדלת, נכנסתי פנימה ומיהרתי לעלות לחדרי, באתי להוציא סיגריה מתוך הרגל אבל נזכרתי שכבר עישנתי בדרך, הרגשתי עייפות נוחתת עליי והחלטתי ללכת לישון.
YOU ARE READING
Man up! (Larry stylinson)
Fiksi Penggemarלואי הוא תלמיד מחונן, פסל וצייר, הוא מנגן בגיטרה ואוהב את אימו ואחיותיו יותר מכל- יש לו כל הנתונים להצליח...אך איש לא יכול לנחש את האמת מאחורי המעטה המושלם- החרדה החברתית, הביישנות וחוסר היכולת לעמוד על שלו. כשהוא פוגש בהארי, התלמיד המדובר ביותר בתי...
