Man up! (Larry stylinson)

פרק 7

נקודת מבט הארי:

התעוררתי בבוקר אחרי ארבע שעות שינה, הלכתי לשטוף את פניי עם מים קרים מנסה להתעורר ולהתאפס על עצמי, צחצחתי את שיניי, התלבשתי ונעלתי נעליים, אני יורד למטה כדי לחפש משהו לאכול לפני בית הספר, בדרך למטה פגשתי באמי יוצאת מחדרה שבקומה למטה וממהרת לעבודה ״בוקר טוב״ היא אמרה והנהנתי לכיוונה, היא גילגלה את עיניה כנראה מכיוון שתשובתי הייתה אדישה ויצאה מהבית.

הגעתי לבית הספר הולך במסדרון לכיוון הכיתה כשנפלה עליי ההבנה שקבעתי היום עם לואי בחמש בחצר בית הספר, הוצאתי את הציוד שלי מהלוקר והלכתי לכיתה, נכנסתי לכיתה וישבתי במקומי, לא יכול לחכות שהשיעור יגמר, ראיתי את לואי יושב בשולחן מלפניי, הוא לא נראה שמח אך גם לא עצוב, ראיתי שהוא מקשיב בקפידה למורה למרות שיגלגל את עיניו כמה פעמים, משהו בהתנהגות שלו סקרן והעסיק אותי, אני לא יודע למה.
נגעתי על גבו עם האצבע ״לואי״ לחשתי והוא הסתובב בבהלה, גיחכתי מכך מעט, הוא נתן לי מבט שואל וכיווץ את גבותיו ״אתה זוכר, היום בחצר בחמש?״ הוא הנהן לכיווני והיה נראה מופתע שדיברתי אליו, לידו ישבה ילדה עם חולצה בצבע ירוק זית, סקיני ג׳ינס שחור ושיער חום, היה נראה שהיא לוחשת לו משהו והוא גיחך מכך, מוזר חשבתי לעצמי, זה לא שאני מקנא או משהו, כי אני לא, בכלל לא, פשוט מוזר לי לראות אותו בקשר עם אנשים, זה הכל, אנחנו אפילו לא חברים.

עבר לו היום והלימודים נגמרו בשעה שלוש יצאתי ממבנה בית הספר מוקדם מכולם כדי שאוכל לראות אם מציקים ללואי, לא שאיכפת לי פשוט אני רוצה לראות עם מה יש לי לעבוד, למרות שראיתי את המחזה הזה כבר מספר פעמים, בכל מקרה חיכיתי כמה דקות עד שראיתי את לואי יוצא מהמבנה מכוווץ בתוך עצמו ומסתכל ימינה ושמאלה באימה, שמחתי לראות שאף אחד לא הבחין בו והוא הצליח לצאת מהשער בבטחה וללא פגע.

הגעתי הביתה, פותח את הדלת בעזרת המפתח ונכנס, השלכתי את התיק על הריצפה וחלצתי את נעלי על יד האי שבמטבח, התקדמתי אל עבר המקרר, פתחתי אותו ובחנתי אם יש שם משהו שאוכל לאכול, אך כמובן שלא היה, החלטתי שלא להתעצל הפעם ולחתוך לעצמי סלט, אחרי שסיימתי להכין את הסלט ולאכול אותו עליתי לחדרי, שם לב שהשעה כבר ארבע וחצי ושבעוד חצי שעה יהיה זמן טוב להתחיל להתקדם לכיוון מקום המפגש שלי עם לואי.

חלפה לה רבע שעה שהעסקתי בלשמוע מוזיקה ולעשן ועכשיו אני בדרך לבית הספר בפעם השנייה להיום כדי לפגוש את לואי, אני אשקר אם אגיד שלא התכווצה לי קצת הבטן כל פעם שחשבתי על כך, לא בטוח אם מלחץ, התרגשות או סתם משהו שאכלתי היום, כנראה שהאפשרות השלישית היא הנכונה, הגעתי למקום, רואה את לואי מחכה שם כאשר הוא שוכב על הגב ומביט בשמיים עם מבט רגוע ושליו, ״קום דביל״ אמרתי לכיוונו וראיתי שמיד ציית וקם ״כבר חשבתי שלא תבוא״ הוא אמר, הוא יכול להיות קצת חצוף, אבל זה מוסיף בו קצת עניין, אני אוהב את זה, טוב לא אוהב זה זה מוגזם, זה פשוט משעשע לראות אדם כה שקט זורק משפטים כאלה, ״טוב אני כאן עכשיו אז בוא נתחיל״ אמרתי ״אוקיי״ הוא השיב ״שלב ראשון תשאר עם ראש זקוף אל תשפיל אותו זה מקרין חוסר ביטחון וגורם לך להיראות חלש״ אמרתי והיה לו מבט מופתע ״נתחיל עם זה ונראה בימים הקרובים איך זה משפיע״ הוספתי ״זה הכל? חשבתי שהרעיון זה לשנות אותי״ זה מה שהוא חשב? ״לואי אני רוצה שתהיה בטוח בעצמך לא שתשתנה״ אמרתי והופיע חיוך קטן על פניו
״טוב בוא נתחיל עם משחק קטן, אני אדם ואתה אתה אוקיי?״ אמרתי ״אוקיי״ הוא השיב מגחך קלות
״אז מה ילד בא לך קצת מכות?״ אמרתי בטון מאיים אך מגוכח וראיתי שהוא מחניק צחוק ״ילד?״ הוא שאל ״נו לואי תתפקס ותענה לי״ ״אוקיי אוקיי״ הוא אמר ״האמת פחות מתאים לי מכות היום אדם״ אמר והדגיש את המילה האחרונה בקול ציני ״אתה יודע מה הבעיה לואי? שאני לא שואל אותך״ אמרתי בקול מוגזם ״טוב המשחק הזה דבילי אני לא באמת אוכל לעמוד מולם במציאות ואתה שחקן גרוע הוא אמר״ האמת שיש בזה משהו, ״בזה אתה צודק ילד״ ״ודיי עם הילד״ הוא אמר הרים את אצבעו לכיווני ״אוקיי אוקיי״ אמרתי והרמתי את ידיי כחף מפשע, נקלענו לשיחה של בערך חצי שעה על דברים שקשורים לבית ספר, למורים ולתלמידים, האמת שהיה לי נחמד איתו הוא בן אדם מעניין כשלומדים להכיר אותו, הייתי שמח לדבר איתו עוד אל הוא אמר שהוא צריך לחזור לביתו ושם נפרדנו, הזכרתי לו לא להשפיל את ראשו מחר והלכתי לביתי.

התארגנתי לשינה ונכנסתי למיטה מריץ את כל היום בראשי ושם לב לחיוך שנוצר על שפתיי כשאני חושב על המפגש עם לואי, לאחר עשר דקות בערך נרדמתי.