Man up! (Larry stylinson)

פרק 8

נקודת מבט לואי:

קיבלתי הודעה מאמי שעליי לחזור הביתה כדי לשמור על התאומות, "אני צריך לחזור הביתה״ אמרתי להארי לאחר המפגש שלנו. ״גם אני.״ אמר ולא פירט עוד. ״היה לי ממש מלמד... ו.. ה.. הארי?״ כעסתי על עצמי שגימגמתי קצת... ״מה?״ ״תודה״ אמרתי מעט בביישנות והלכתי משם בלי להסתכל לאחור. ״ולואי?״ שמעתי והסתובבתי ״ראש מורם״ אמר עם אצבע מזהירה. חייכתי והמשכתי בדרכי עם ראש מורם.

הגעתי הבייתה, השעה שבע, הזמן חלף כשנהנים. לא שמתי לב, ולא ציפיתי שהמפגש הזה יהיה כל כך כ.. כיף. לא רציתי להודות בזה אך לדבר ולשתף עוד אנשים, זה כיף. חזרתי בראש מורם וחיוך הבייתה, ושמתי לב להבדלים. התאומות חיכו לי וישר קפצו עליי כשחזרתי. ״אתה מחויך״ דייזי אמרה ופיבי הסכימה איתה. ״נישקו אותך?״ פיבי שאלה במעט ביישנות. ״לא לא , חזרתי מפגישה עם ידיד והיה כיף״ ״אנחנו שמחות. עכשיו תשמור עלינו ותשחק איתנו.״ הן אמרו ואני הסכמתי בשמחה גדולה.

אחרי חמש דקות, ראיתי את אמא יוצאת בשמלה צמודה שחורה עם עקבים שחורים ועגילי חישוק זהובים. התפלאתי , אני לא רגיל לראות את אימי כך. ״לאן את הולכת, מהודרת כזו?״ שאלתי אותה. ״אני הולכת לבלות עם חברות מהעבודה. אני צריכה לעשות רושם טוב כאשר אנחנו לא במשרד.״ הבנתי אותה. אימי היא אישה מאוד מחונכת וחכמה. למרות שאנחנו גרים בבית שלא מצריך כסף, היא רוצה שיראו אותה בתור אישה יפה. לא רציתי להגיב על שמלתה שיכלה ללכת יותר טוב עם אודם אדום מאשר בלי אבל בסוף זה יצא לי מבלי לחשוב. ״ואמא, השמלה שלך יכלה להיראות יותר טוב עם אודם אדום, רק שתדעי״ אמא לא הבינה והסתכלה עליי בחיוך מוזר ואמרה:״תודה לואי, אעשה זאת״ וכך היא הלכה.

אחרי משחקים עם התאומות, לוטי ופיזי הגיעו הבייתה גם הן מפגישה עם חברות. דיברנו וצחקנו.
מוזר שלי ולאחיותי יש חיבור עמוק כל כך , שאני יכול לדבר איתן מבלי לגמגם. אני נהנה לדבר עם אחיותיי. מאז ומעבר הייתי עושה זאת. הכנתי ארוחת ערב , והשכבתי את כולן לישון.
אמא חזרה לאחר זמן קצר מהפגישה, ולא השתנתה כלל. נראה שהטיפ שלי באמת עזר לה. נזכרתי בחוק מספר אחד של הארי: ראש מורם.
אמרתי שלום לאימי ועליתי למיטה- להתקלח ולישון.

מי המקלחת נוחתים על פניי ומרגיעים אותי , אני מרגיש בטוח וללא כל פגע. נזכרתי שוב בפגישה שלי ושל הארי, והצלחתי לפענח את הלחץ הזה. יש לי אותו כאשר אני לא נהנה, כאשר אני לא מרגיש שייך, תואם לחברה. כשאני עם סוזן או הארי אני מרגיש טוב , כאילו אני בעולם שרק אני והוא או רק אני והיא נמצאים בו. נזכרתי בשיחות שלי ושל הארי על המורים בבית ספר, והיה לו חיוך כזה, חיוך של אושר אמיתי, מבט בעיינים של שמחה , וגומות יפות שבלטו לו מצדדיי הלחי.

הלכתי לישון, וכשנרדמתי, לא יכלתי למחוק את החיוך מהפרצוף. היה לי כיף, והרגשתי שהארי הוא חבר שלי. לא חבר חבר כן!?

התעוררתי

נכנסתי בשער בית הספר ודבריו של הארי הדהדו במוחי ׳להרים את הראש׳ עשיתי כדבריו ופעם הראשונה הבנתי שאין ממה לחשוש, כלומר עדיין ידי רעדו מעט אך הבנתי שלא כולם שופטים אותי במבטם כמו שחשבתי, ראיתי את הארי כאשר חיוך על פניו וחייכתי אליו.

הגיעה ההפסקה הראשונה והלכתי ללוקר לקחת את הציוד לשעתיים הבאות, מתוך אינסטינקט השפלתי מעט את ראשי בדרך חזרה לכיתה וראיתי את הארי מסמן לי עם ידו להרים אותו, הרמתי את ראשי וחייכתי אליו, מגלגל את עיני ורואה אותו מגחך, את גומתיו היפות מעטרות את לחיו ואת עיניו מתכווצות מעט.