𝗠𝘆 𝗦𝘁𝗲𝗽 𝗕𝗿𝗼𝘁𝗵𝗲𝗿💋🖤

פרק 9✩

עברו כבר שבועיים מאז הפרידה שלי ושל עומרי אני בקושי מתפקדת. כואב לי כל כך אני רואה אותו כל יום ואנחנו לא מחליפים מילה.

מאז הפרידה אנחנו כבר לא באותו מצב כמו שהיינו לפני שנהינו ביחד אני מרגישה כאילו העולם ראה שטוב לי וזה לא התאים לו אז הוא היה חייב לגרום לי להגיע למצב של כאב.

ועכשיו גם אמא שלי וישי יוצאים לסוף שבוע אז אני ועומרי נישאר לבד בבית איזה יופי רק זה מה שחסר לי עכשיו.

השקט שנשמע אצלי בחדר ביליתי נסבל! ואז צלצול בדלת קטע את השקט. יצאתי מהמיטה בחוסר רצון כל החדר שלי מלא בכוסות שהיו בהן גלידה, טישו מפוזר בכל מקום, עיניי אדומות ונפוחות, האף שלי אדום וגם שפתיי נפוחות.

ושקיות מתחת לעיניים שלי שיערי פרוע ואני בקושי מצליחה גם להחליף בגדים אני מרגישה כאילו עולמי נחרב.

הייתי לבושה בטרנינג אפור שמתי את נעלי הבית שלי את הסווטשארט האפור וירדתי למטה סובבתי את המנעול ומולי נגלה הבן אדם שלא ראיתי זמן רב.

"אבא מה אתה עושה פה?" שאלתי ומלא סימני שאלה היו בראשי. "התגעגעתי אלייך, לא ראיתי אותך הרבה זמן" גילגלתי את עיניי. לא היה לי כוח לאף אחד באותו רגע.

"יופי לך יאללה לך מפה ביי" וטרקתי לו את הדלת בפרצוף ואז הוא שוב צילצל "וואי אמרתי לך ללכת" התעצבנתי. "חכי הבאתי לך משהו" הוא הושיט לי ביד עוגה מקונדיטוריה ועליה היו כתובות המילים 'מזל טוב נסיכה שלי'

הוא זכר את היום הולדת שלי.. "וואו תודה אין לי מה להגיד" אמרתי וחיוך קטן נפרש על פניי ושוב הרגשתי את הדמעות עולות בעיניי "היי הכל בסדר?" הוא שאל.

"כן הכל טוב" מבט מרחם היה על פניו. "את יודעת ראיתי את הקשר שלך ושל עומרי, קשר כזה מיוחד לא ראיתי מיימי אבל שתדעי שאהבה יותר חזקה מהכל לא משנה כמה מכשולים יש בדרך בסוף האהבה מנצחת" הוא אמר וקרץ לי ואז יצא לדרכו.

עמדתי מול הדלת פעורת פה וסגרתי אותה לאט לאט מנסה לעכל את מילותיו שמהדהדות בראשי אבל אולי הוא צודק? ניגבתי את הדמעות האחרונות שזלגו על לחיי.

כעבור מספר שעות אמא עלתה לחדרי "ליאני מזל טוב!! יאללה בואי למטה נחגוג לך ואז אני וישי יוצאים" הנהנתי בראשי וגררתי את עצמי למטה.

עוגה הייתה מונחת על השולחן ועליה נרות עם המספר 14 הם התחילו לשיר לי היום יום הולדת חוץ מעומרי.. לא יכולתי להסיר את מבטי ממנו.

"אה ליאן בסוף לא נצא לסוף שבוע זה יהיה לשבועיים" יופי לה שביום יום הולדת שלי היא יוצאת לה. חוץ מהמצב שלי ושל עומרי גם המצב ביני לבינה מתוח.

היה אפשר לחתוך את המתח שהיה באוויר בעזרת סכין. "שלא תחשבי ששכחנו" היא לפתע אמרה והושיטה לי ליד קופסה קטנה לבנה עם סרט אדום.