צפיתי בו שוכב על הריצפה לא מגיב כל מה שיכולתי לשמוע סביבי בקול חלש אנשים צורחים.
כעבור מספר דקות האמבולנס הגיע. שני פרמדיקים לקחו אותו באלונקה בקושי יכולתי להחזיק את עצמי. אמא שלי נסעה איתו באמבולנס
אני ועומרי נכנסנו במהירות לרכב המנוע של הרכב התחיל לפעול והתחלנו בנסיעה. עומרי היה בלחץ ואני ישבתי לצידו בשקט מוחלט.
הנחתי את ידי על כתפו בעדינות. "עומרי?" פצעתי את פי וקולי נשמע רועד. "מה?" הוא ענה בקול חנוק. "אתה בסדר?" שאלתי אותו.
"יהיה בסדר" הורדתי את ידי מכתפו והנהנתי מבעד למילים שלו אשר חזרו בראשי שוב ושוב כמו שיר שנתקע בראש ומתנגן בראש שוב ושוב.
"יהיה בסדר" איך אפשר לדעת? הבן אדם שאני מכירה כל החיים שלי שהיה אבא בישבילי אומנם לא ביולוגי אבל עדיין אבא כרגע באמבולנס.
הוא תמיד היה נראה אדם חזק בחיים לא ראיתי אותו במצב הזה.
במהירות הגענו לבית החולים רצנו במסדרונות לכיוון החדר שלו לא נתנו לנו להיכנס התיישבנו על הכיסאות מבחוץ מחכים.
כעבור כמה דקות רופא ניגש אלינו קמנו אליו במהירות. "הוא יהיה בסדר?" שאלתי אותו כי ראיתי שעומרי בקושי מצליח להוציא מילה.
"הוא עבר התקף לב אבל הוא יהיה בסדר" ליבי האיץ במהירות מטורפת.
המקרה הזה היה יכול להיגמר באסון! אני לא יודעת מה היה קורה אם המצב היה אחרת.
אמא שלי לא הייתה שורדת את זה, עומרי לא היה שורד את זה, אני לא הייתי שורדת את זה. ישי חשוב מאוד לכולנו.
הוא דמות מאוד חשובה בחיים שלנו.
כעבור מספר זמן נתנו לנו אישור להיכנס לתוך החדר שלו הוא שכב על המיטה כשמכונת הנשמה לצידו.
קשה לי כל כך לראות אותו במצב הזה כאילו לפני רגע הכל היה בסדר ועכשיו אנחנו כאן.
נשארנו שם כל הלילה אמרתי לאמא שלי ללכת הבייתה כי היא הייתה נראת עייפה. אני ועומרי ישבנו ליד המיטה שלו בלי להוציא מילה.
"הוא בסדר עומרי" אמרתי בלחש ושילבתי את ידי בידו ראיתי שזה הרגיע אותו קצת ואת השדים שהשתוללו בתוכו.
"תודה שאת כאן איתי" הוא אמר מביט בעיניי. "אתה רציני שאתה מודה לי?! שלא תחשוב על זה אתה ממש לא צריך להודות לי ברור שאני אהיה כאן איתך!"
חיוך קטן נפרש על שפתיו הנפוחות. "אני אוהב אותך" חיוך צד עלה על פניי. "גם אני עומרי"
הוא הניח את שפתיו על שפתיי גורם לתחושת אופוריה להשתרר בחדר.
כעבור שניות הוא ניתק את שפתיו מהנשיקה שהייתה קצרה אבל הרגישה נצח.
"מה הייתי עושה בלעדייך?" הוא שאל "האמת שאין לי מושג" עניתי וציחקקתי.
YOU ARE READING
𝗠𝘆 𝗦𝘁𝗲𝗽 𝗕𝗿𝗼𝘁𝗵𝗲𝗿💋🖤
Actionאני מכירה אותו כל החיים שלי, גם בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאני אתן ללב שלי לחצות את הגבול המאוד דק הזה שהיה בינינו של אחים חורגים. נתתי לו את הלב שלי ושנינו נכנסנו למלחמה הזאת ואף אחד מאיתנו לא יודע איך היא תסתיים. *סיפור גמור*
