𝗠𝘆 𝗦𝘁𝗲𝗽 𝗕𝗿𝗼𝘁𝗵𝗲𝗿💋🖤

פרק 13✩

קמתי וראיתי שהשעה 5 בבוקר פאק אני ערנית לגמרי אני לא אצליח לחזור לישון. ראיתי כמה שיחות שלא נענו מאמא שלי לא היה לי כוח לחזור אליה אז סגרתי את הטלפון בחזרה.

קירקרה לי הבטן אז יצאתי מהחדר לכיוון המכונות הכנסתי כמה שקלים בתוך החריץ ונפל חטיף שוקולד הוצאתי אותו. והתחלתי לאכול.

חזרתי לחדר וגללתי קצת באינסטגרם. התעדכנתי בדברים וחיכיתי שעומרי התעורר.

כבר חודש שלם לא הייתי בבית ספר אחרי ההשפלה של עמית, אני לא מסוגלת להראות את הפרצוף שלי במקום הזה.

גם ככה אף אחד לא שם לב שלא באתי אז מה זה משנה כבר.
החלטתי שמחר אני אלך לבית ספר וגם עומרי מכריח אותי אז אין לי כל כך ברירה.

אני חייבת להגיע לבית ספר יש לי כבר מיליון חיסורים בטח.

עוד יומיים עומרי אמור להשתחרר מכאן. ובעוד שבוע יש לו 18. וואו איך שהזמן עובר מהר.

היום עבר די מהר ולקחתי אוטובוס וחזרתי הבייתה נכנסתי להתקלח והלכתי לישון מוקדם בכל זאת מחר אני חוזרת לבית ספר.

השעון מעורר צילצל מראה על השעה 6:00 הנה זה מתחיל.. לבשתי ג'ינס כחול צמוד עם קרעים בצדדים. ונעלי סניקרס לבנות וחולצת וי לבנה עם סמל בית ספר.

הברשתי את שיערי השטני והארוך נותנת לו ליפול קצת על כתפיי.

שמתי שפתון ורוד עדין שעשה לי קצת צבע בפנים עם העור החיוור שלי.

השפרצתי כמה נגיעות של בושם ויצאתי. הגעתי לבית ספר כעבור מספר דקות ומיד לטשו בי עיניים מה שגרם לי לזוז במקומי מאי נוחות.

החלטתי להתעלם מהמבטים והלחשושים ועליתי במדרגות לכיוון הכיתה שלי. נכנסתי ומיד כל המבטים הופנו אליי.

ראיתי את עמית מצחקקת עם בנות מהכיתה שלי וגילגלתי את עיניי מתקדמת למקומי הקבוע.

התיישבתי במקומי והתעסקתי בטלפון שלי. יכולתי להרגיש בנוכחות ליידי לפי הריח של הבושם שמילא את חלל האוויר.

הרמתי את מבטי רואה את עמית מולי "תראו מי באה אחרי חודש" היא אמרה בקול לעגני.

"כן עמית מה את רוצה?!" אמרתי מגייסת את כל כוחותיי כדי לייצר חיוך ציני מושלם.

"אני רוצה שתעופי לנו מהחיים ואל תהיי בכיתה הזאת" היא אמרה והניפה את שערה לאחור.

"את יודעת אני עדיין שואלת מה עשיתי חברה של פוסטמה כמוך" אמרתי וגיחוך נפלט מבין שפתיי.

הלסת שלה נשמטה לריצפה וגבותייה הורמו כלפי מעלה. "סליחה?!? איך את מדברת אליי? את צריכה להגיד תודה בכלל שהייתי חברה שלך וואלה הסתובבתי איתך כדי להיות פופולארית ושידרכו עלייך והנה זה הצליח" היא אמרה.