"אז מה בא לך לעשות?" ירין שאלה אותי וסרקה את החדר עם מבטה. "בואי נצא מהבית" אמרתי לה "סבבה אין בעיה" היא קמה מהכיסא המסתובב שהיה מונח אצלי בחדר.
ירדנו במדרגות ואמא שלי ישבה על הספה. היא סובבה את ראשה לכיווננו "אפ אפ אפ תעצרו לאן אתן הולכות?" היא אמרה עם מבט בוחן.
"סתם החוצה" השבתי לה וגילגלתי עיניים "אחרי שתחזרי הבייתה אני רוצה לדבר איתך" התעלמתי ממילותייה ופתחתי את הדלת.
בערב ישבתי בסלון אמא שלי אמרה שהיא יוצאת אז נשארנו רק אני ועומרי.
פתאום נשמעו דפיקות בדלת קמתי מהספה והתקדמתי לכיוון הדלת פתחתי את הדלת ומולי עמדו שני שוטרים "שלום?" אמרתי להם.
"האם עומרי גולד גר כאן?" אחד השוטרים שאל. "אמ.. כן עומרי בוא שנייה" הוא ירד למטה במהירות והבעה מבולבלת על פניו. "אתה עומרי גולד?" השוטר השני אמר מחכה לתשובות. "כן.." הוא אמר בהיסוס.
"אתה עצור תתלווה אלינו בבקשה לתחנה" השוטר התקדם אליו וקיפל את ידיו מאחוריי גבו ואזק אותן.
"מה קורה כאן?" שאלתי מבולבלת "ליאן אני מצטער" הוא אמר בשקט הם הובילו אותו לתוך הניידת והכניסו אותו לתוכה.
הלב שלי דפק במהירות וגופי רעד ראיתי את הניידת מתרחקת. לקחתי את הטלפון ורצתי לתחנת האוטובוס שהייתה חמש דקות מהבית שלי.
האוטובוס הגיע כעבור שניות ספורות עליתי עליו ונסעתי לתחנת המשטרה אני רוצה לקבל תשובות מה להזעזאל קורה כאן
הגעתי לתחנת המשטרה ונכנסתי ראיתי את אותה בחורה שהייתה כאן התקדמתי לכיוונה היא הרימה את מבטה אליי "איפה עומרי גולד?" שאלתי חסרת סבלנות "הובילו אותו למעצר" עיניי נפערו כאחת.
מה מעצר? מה אני הולכת לעשות?? "תודה לך" הודיתי לה ויצאתי מתחנת המשטרה התיישבתי על מדרכה שהייתי בקירבתי קיפלתי את רגליי וחיבקתי אותן בעזרת ידיי.
דמעות חמימות החלו לזלוג על לחיי , שפתיי רעדו וגופי רעד ביחד איתן. אני מרגישה כאילו חייתי בשקר כל הזמן הזה.
כאילו שום דבר ממה שקרה לאחרונה לא היה אמיתי, כאילו הכל קרה בתוך הראש שלי, ועכשיו זה התנפץ לי בפרצוף.
ניגבתי את הדמעה הבוגדנית האחרונה שירדה לה וקיללתי בשקט על כך שנתתי לעצמי לבכות.
התעשטתי על עצמי ומשכתי באפי. קמתי מהמדרכה והחלטתי ללכת ברגל לכיוון הבית כל גופי רעד מהקור שהשתלט עליו.
בלי ששמתי לב עוד דמעות נפלו על פניי והרוח הקרירה יבשה אותן. הרגשתי שאני נשרפת מבפנים גררתי את רגליי בחוסר כוחות, ואז התמוטטתי על המדרכה ישבתי בתנוחה שרגליי מקופלות ופשוט התפרקתי.
קול יבבות יצא מבין שפתיי הורודות והרועדות. הרגשתי כאילו אני הבן אדם היחיד על כדור הארץ
YOU ARE READING
𝗠𝘆 𝗦𝘁𝗲𝗽 𝗕𝗿𝗼𝘁𝗵𝗲𝗿💋🖤
Actionאני מכירה אותו כל החיים שלי, גם בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאני אתן ללב שלי לחצות את הגבול המאוד דק הזה שהיה בינינו של אחים חורגים. נתתי לו את הלב שלי ושנינו נכנסנו למלחמה הזאת ואף אחד מאיתנו לא יודע איך היא תסתיים. *סיפור גמור*
