אולי כל זה חלום ועוד מעט אני אתעורר? אין מצב שהוא כאן זה לא הגיוני. קברו אותו הייתי בהלוויה אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
"ליאן נו בבקשה תפתחי לי" הוא נשמע מבעד לדלת העץ החומה. "אני צריכה זמן" אמרתי לו וקברתי את ראשי בין שתי ידיי בייאוש
שלוש שנים הוא לא היה כאן, קרה כל כך הרבה מאז. לקחתי את ידי הרועדת , והנחתי על ידית הברזל הקרה.
הוא עמד מולי מביט בעיניי עם עיניו שתמיד שידרו לי רוגע.
"התגעגעתי אלייך כל כך.." הוא פלט מבין שפתיו העבות. השפלתי את ראשי למשמע מילותיו.
"אני מצטערת.." לחשתי. "לא! אל תגידי לי את זה בבקשה" הוא אמר בקול שבור.
הבחנתי בדמעות מתקבצות בעיניו. "מה אתה בוכה?" הוא שיפשף את עיניו. "לא סתם נכנס לי משהו לעין" הוא אמר וגיחך.
חיוך נפרש על שפתיי. "התגעגעתי לחיוך הזה" הוא אמר וקרץ לי. "אז מה קרה בשלוש שנים האלו שלא הייתי?"
"וואו הרבה" אמרתי ושיחררתי נשימה שכנראה החזקתי הרבה זמן. "אני אשמח לשמוע"
"אוקיי" אמרתי וחייכתי.
סרקתי את מבטי על פניו. מבטי נעצר על שפתיו מחשבותיי נדדו אל כל הפעמים שהרגשתי את השפתיים האלה.
לא יש לי חבר! איזה מטומטמת. אני יודעת שאני עדיין אוהבת אותו והתגעגעתי אליו כל כך. אני רוצה לחבק אותו ולא לעזוב אף פעם אבל אני לא מסוגלת.
התקדמנו לכיוון החדר שלו והתיישבנו על המיטה.
"אז ככה.." והתחלתי לספר לו מה קרה בכל הזמן הזה שהוא לא היה. "וואו הרבה קרה חח אני שמח שיש לך חבר ושהמשכת הלאה"
"כן אה" עניתי לו עצב התפשט על גופי. והרגשתי גוש מטפס בגרוני דמעות איימו לצאת
דמעות חמימות ירדו על פניי הוא קירב את אגודלו ומחק את הדמעות "אל תבכי קטנה"
חיבקתי אותו חזק התפרקתי לתוך חזהו. הוא עטף אותי בעזרת ידיו.
"דיי אני כאן אל תבכי" הוא לחש לתוך אוזניי.
הרמתי את מבטי והסתכלתי עליו.
שפתינו היו סנטימטרים ספורים אחד מהשני. יכולתי להרגיש את נשימותיו מחממות את עורי.
הוא הצמיד את שפתיו ונשק לשפתיי ברכות.
כעבור כמה שניות שהרגישו נצח הוא התנתק ממני. "אני תמיד אהבתי אותך" הוא אמר.
"גם אני.." אמרתי בלחש. הצמדתי את שפתיי אל שפתיו. הוא חדר עם לשונו.
לשונינו ליטפו אחת את השנייה ברכות.
התגעגעתי לזה כל כך.
נשכבנו על המיטה כך שהוא מעליי. לא מנתק את שפתיו משלי לשנייה.
העברתי את ידיי על שולי חולצתו מורידה לו את החולצה באיטיות חושפת שרירים בולטים.
YOU ARE READING
𝗠𝘆 𝗦𝘁𝗲𝗽 𝗕𝗿𝗼𝘁𝗵𝗲𝗿💋🖤
Acciónאני מכירה אותו כל החיים שלי, גם בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאני אתן ללב שלי לחצות את הגבול המאוד דק הזה שהיה בינינו של אחים חורגים. נתתי לו את הלב שלי ושנינו נכנסנו למלחמה הזאת ואף אחד מאיתנו לא יודע איך היא תסתיים. *סיפור גמור*
