אני ודן סיימנו את המשימה הבאנו את האסיר לאלפרד והלכתי. נכנסתי לתוך הבית מגלה את ליאן יושבת על הריצפה ולידה מונחת סכין.
התקדמתי אליה במהירות היא החזיקה את היד שלה בכאב "ליאן מה עשית??" שפתייה רעדו "אני.. ל.. לא.. יודעת עומרי.." הבטתי לה בעיניים והן היו אדומות.
חיבקתי אותה חזק וואו כמה זמן לא חיבקתי אותה ככה התגעגעתי לזה. התגעגעתי אליה.
הרגשתי את הכאב שלה דרך הקרבה שלי אליה.
הורדתי באיטיות את ידה שכיסתה את ידה האחרת וחתכים עם דם נגלו לפניי.
"ליאן למה עשית את זה?" זאת השאלה היחידה שהייתה לי לשאול אותה. "כי כואב לי עומרי!" כיווצתי את גבותיי. העברתי את אגודלי על החתכים היא הזיזה במהירות את ידה ונאנקה מכאב.
"בואי נטפל בך" אני והיא עלינו למקלחת היא התיישבה על האסלה ואני הוצאתי צמר גפן וחומר חיטוי מהארון הקטן הלבן שהיה ממוקם מתחת לכיור.
שפכתי קצת מהחומר על הצמר גפן והוא נהיה טיפה יותר קשיח התקדמתי אליה ועמדתי בין ברכייה.
היא הושיטה לי את ידה והעברתי את הצמר גפן על החתכים כאב לי לראות אותה נאנקת מכאב. "מתי זה נגמר?" היא שאלה והרעידה את רגלה.
"עוד מעט יהיה בסדר" ניסיתי להרגיע אותה ללא הצלחה. סיימתי לחטאות את החתכים וחבשתי את ידה עם תחבושת נגישה שהייתה ליידי מהערכת עזרה ראשונה שהוצאתי.
"עכשיו את מוכנה להסביר לי מה הסיבה שעשית את זה?" שאלתי והיא השפילה את מבטה הצמדתי את אצבעותיי לסנטרה והרמתי אותו באיטיות עד שעינייה פגשו בעיניי.
"אני לא יכולה עומרי, כואב לי כל כך אני מרגישה שכל נשימה שאני לוקחת אז יש בי פחד שזאת תהיה הנשימה האחרונה שלי. כל כך קשה לי בלעדייך.. מה אתה חושב שתיכננתי להתאהב באח שלי החורג? זה פשוט קרה. מסתבר שיש הפתעות בחיים מצטערת אני לא שולטת על הרגשות שלי"
וראיתי שדמעות התקבצו בעיניה. עד שדמעה אחת זלגה לה במורד הלחי שלה "היי אל תבכי קטנה" ריככתי את הטון שלי.
התכופפתי על הברכיים ככה שהייתי בגובה עיניה "גם לי המצב הזה לא קל תאמיני לי, אני נשרף מבפנים אני מתגעגע אלייך כל כך את לא מבינה כמה קטנה שלי" הנחתי את כף ידי על לחי ימין החשופה שלה וליטפתי ברכות והיא התענגה על כל שנייה שמגע עורי נגע בעורה.
"עומרי" היא אמרה "כן?" עניתי וליקקתי את שפתיי היבשות. "כל הדמות הזאת של עומרי הקשוח עובדת על אנשים אחרים שמכירים אותך לא עליי. ראיתי איך הלב שלך התנפץ כמו הלב שלי."
הסתכלתי עליה במבט תמים "עוד לא אמרתי לך מזל טוב.." אמרתי לפתע "זה בסדר" היא ענתה בקולה השבור.
"אני לא מפחדת יותר.. אני רוצה אותך." היא אמרה ומבט מופתע עלה על פניי.
"ליאן אנחנו לא יכולים ואת יודעת את זה.." אמרתי לה מנסה להסוות את הכאב בקולי. דמעה ועוד דמעה ירדה לה קירבתי את ראשי אליה ונישקתי את הדמעות שלא הפסיקו לרדת הן השאירו לי טעם מר על השפתיים.
התרחקתי ממנה חוזר למקומי ומבט מאוכזב על פניה. "אל תעשי את זה יותר בבקשה" אמרתי "לעשות מה?" היא שאלה בקול תמים.
והצבעתי על ידה החבושה. "אה זה.. זאת לא פעם ראשונה" גבותיי התרוממו כאות הפתעה "מה זאת אומרת?" שאלתי וכיווצתי את גבותיי.
"זאת לא פעם ראשונה כבר עשיתי את זה בעבר" היא אמרה בפרצוף אדיש "למה לא אמרת לי כלום?" התעצבנתי. "לא יודעת.. שנאתי את העובדה שזה מכאיב לי ועושה לי טוב באותו זמן"
נאנחתי והורדתי את ראשי לכיוון הריצפה לאחר כמה שניות הרמתי אותו בחזרה "מה אני אעשה איתך תגידי?" והיא בתגובה משכה בכתפיה.
חיוך קטן נפרש על פניה שכעבור רגע השתנה למבט עצוב. "היי למה החיוך ירד?" שאלתי אותה בעיניי עגל. "לא יודעת.. אין לי כוח לחייך"
דמעות חדשות התחילו לרדת על פניה ופגעו בלחייה. ושוב עשיתי כמו מקודם התקרבתי אליה ונישקתי את הדמעות הרטובות.
עד שהדמעה האחרונה פגעה בשפתייה והורדתי את ראשי לכיוון שפתייה מנשק את הדמעה האחרונה.
עצמתי את עיניי נהנה מכל רגע שמגע שפתייה נוגע בשלי והזמן כאילו עצר מלכת.. והנה עוד רגע שלי ושל ליאן נחקק לי בזיכרון.
שפתיי לא רצו לעזוב את שפתייה התגעגעתי למגע הזה שלה כל כך. לאט לאט התנתקתי ממנה והיא המשיכה לעצום את עיניה.
עיקצוצי שפתייה עדיין היו על שפתיי. היא לקחה נשימה עמוקה ושיחררה באיטיות.
היא פתחה את עיניה לאט לאט. "תודה" היא לפתע פצעה את פיה. "על מה?" אמרתי במבט לא מובן "על הנשיקה.. הייתי צריכה את זה" היא אמרה. וריסיה היו נפולות.
"גם אני קטנה" הודיתי. "אני מתגעגעת אלייך.." היא פלטה בין שפתיה העברתי את אגודלי על שפתיה הורודות וליטפתי ברכות. היא עצמה את עיניה ומבט מתענג היה על פניה.
ראיתי שהיד שלה רעדה והיא בעדינות הורידה את אגודלי משפתייה היא לקחה עוד נשימה עמוקה אחת.
היא ירדה מן האסלה וירדה לברכיים כמוני. הייתי מולה לא מבין מה היא עושה. היא הרימה את ידה והעבירה את אגודלה על שיער הגבה שלי.
וגיחוך נפלט מתוך שפתיי זה דיגדג אותי וראיתי חיוך קטן מבצבץ מבין שפתיה.
היא הורידה את אגודלה לאט במורד עורי ולא הוציאה מילה אגודלה הבריש את שפתיי.
היא הגיעה לכיוון הלב הדופק שלי והניחה את ידה עליו. חיוכה גדל והתרחב עם כל פעימה.
היא הורידה את ידה והניחה על גב כף ידי. ולקחה את היד שלי והניחה על הלב שלה והוא האיץ בחוזקה.
"וואו.." אמרתי בלחש "זה המצב של הלב שלי כל פעם שאתה ליידי." היא אמרה.
דמעות חדשות הופיעו בעיניה וירדו במורד לחייה.
ואז הרגשתי את עיניי נרטבות, אני לא מרבה לבכות הרבה ליד אנשים אבל היא מיוחדת.
מצד אחד הסיטואציה הייתה נראת לי מוזרה עם כל המצב בינינו אבל מצד שני היא הייתה כל כך טובה שלא הייתה לה הרגשה מציאותית בכלל הרגשתי צורך להתפרק.
עיניי כבר שרפו מהדמעות אז סגרתי אותן והצמדתי את שפתיי לשפתיה ופשוט התפרקנו לתוך הנשיקה כמו בפעם הזאת שנפרדנו..
פשוט התפרקנו.. גם אני וגם היא היינו צריכים את זה..
YOU ARE READING
𝗠𝘆 𝗦𝘁𝗲𝗽 𝗕𝗿𝗼𝘁𝗵𝗲𝗿💋🖤
Actionאני מכירה אותו כל החיים שלי, גם בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאני אתן ללב שלי לחצות את הגבול המאוד דק הזה שהיה בינינו של אחים חורגים. נתתי לו את הלב שלי ושנינו נכנסנו למלחמה הזאת ואף אחד מאיתנו לא יודע איך היא תסתיים. *סיפור גמור*
