*כעבור שלוש שנים*
הגעתי ליום האחרון של יב מי היה מאמין שהזמן יעבור ככה מהר?
התארגנתי ומכונית צפרה לי מבחוץ בטח זה תום לקחתי את התיק ויצאתי פתחתי את דלת הרכב ונכנסתי פנימה התיישבתי במקום ליד מושב הנהג.
הנחתי נשיקה קצרה ועדינה על שפתיו. "בוקר טוב נסיכה" הוא אמר בקול הבס הנמוך שלו. "בוקר טוב" צחקקתי.
"אז יום אחרון של הבית ספר מתרגשת?" הוא סרק את מבטי וחייך. "גם מתרגשת וגם עצובה ואתה?" שאלתי אותו.
"גם אני" חיוך נפרש על שפתיו הוורודות.
הכרתי את תום כשעליתי לתיכון בשנייה התחברנו למדתי להכיר אותו עם הזמן התאהבתי בו.
תמיד חלק בלב שלי יהיה שייך לעומרי. את יום השנה הראשון שעשינו לזכרו הוא היה איתי והחזיק לי את היד, הוא יודע על הסיפור שלי איתו.
שלוש שנים עברו מאז היום הנורא ההוא אני עדיין מתגעגעת אליו כמובן. את השנה הראשונה בליתי בלהתאבל עליו.
לבכות ולכאוב לנוכח המחשבה שהוא לא נמצא כאן יותר , הוא היה האהבה הראשונה שלי , אני אף פעם לא אפסיק לאהוב אותו. הבטחתי לו.
השתנתי המון בשלוש שנים האחרונות תום עזר לי להמשיך הלאה. הבנתי שאני לא יכולה להמשיך לכאוב על העבר אני בחיים לא אצליח להתקדם בחיים שלי ככה.
תום ואני יצאנו מן הרכב התקדמנו לכיוון הבמה של השמיניסטים שהיינו אמורים לעלות אליה תום הלך לחברים שלו ואני הלכתי ללירון החברה המושלמת שלי.
קפצתי אליה בחיבוק "היית מאמינה שנגיע לרגע הזה??" שאלתי בהתרגשות "וואו האמת שלא" היא חיבקה אותי בחזרה.
אני ולירון עזרנו למנהלת לארגן את הדברים האחרונים ועוד כמה שמיניסטים ופינינו את הבמה כי היא רצתה לשאת כמה דברים הרי היא מכירה אותנו מכיתה ז והנה אנחנו עוזבים.
כעבור שתי דקות מרגשות שבהן בכינו בעיקר היה המון המון בכי לפחות מהצד של לירון.
הלכתי לכיוון השירותים לשטוף את פניי. פתאום מישהו הצמיד אותי לקיר והרמתי את מבטי מבחינה בתום וסומק קישט את לחיי.
"היי נסיכה" הוא לחש לי באוזן והניח נשיקה על שפתיי. העמקתי את הנשיקה הוא חדר עם לשונו אל תוך פי וליטף את לשוני ברכות.
הוא נשך את שפתיי במעט ויללה נפלטה מבין שפתיי. "ששש בייבי אני מצטער" הוא לחש ונישק אותי במקום הכואב.
הוא ליפף את לשוני עם לשונו בתנועות סיבוביות לא משאיר מקום ריק בלי מגע.
הנחתי את כפות ידיי על צווארו וליטפתי ברכות הוא הניח את כפות ידיו על מותניי מעביר בי צמרמורת מעקצצת.
YOU ARE READING
𝗠𝘆 𝗦𝘁𝗲𝗽 𝗕𝗿𝗼𝘁𝗵𝗲𝗿💋🖤
Actionאני מכירה אותו כל החיים שלי, גם בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאני אתן ללב שלי לחצות את הגבול המאוד דק הזה שהיה בינינו של אחים חורגים. נתתי לו את הלב שלי ושנינו נכנסנו למלחמה הזאת ואף אחד מאיתנו לא יודע איך היא תסתיים. *סיפור גמור*
