החיים שאחרי 2 🔮

פרק 18

״ג׳ני? ג׳ני? ג׳ני???״ שמעתי את שמי מספר פעמים והרגשתי יד נוגעת בגופי ומנערת אותו כדי שאקום.
״מה???״ התרוממתי לישיבה בכעס רב.
״השעה שבע, את תאחרי לשיעור.״ הסתכל עליי טאהיונג שכבר מאורגן לצאת.
קמתי מהר מהמיטה ולקחתי את מדי בית הספר מהארון.
״רגע...היום לא יום שבת?״ מלמלתי כשמחזיקה את הקולב עם מדי בית הספר. ״טאהיונג, למה עבדת עליי?!״ התעצבנתי.
צחקק, ״שיר וג׳ימין רוצים לספר לנו משהו ושיר רוצה שתהיי שם...״
״טוב, רק פעם הבאה אל תעבוד עליי.״
״רק שתדעי שאם לא הייתי עובד עלייך לא היית מתעוררת...הבנתי שקשה לך להתעורר בבוקר.״
תכלס הוא צודק, אני שמה חמישה שעונים מעוררים על מנת שאתעורר בזמן.
״תחכה לי בסלון, אסיים להתארגן ואבוא.״ השבתי באנחה ועשה כדבריי.

הוצאתי מהארון את הגופייה הלבנה ביחד עם החצאית ג׳ינס והקצרה.

יצאתי מחדרי והלכתי לעבר הסלון, לטאהיונג.
״כולם מחכים לנו בבית, כמה רציתי להראות לך איפה אנחנו גרים...״ התרגש.
אני תמיד רציתי לראות איפה מפורסמים גרים, תמיד ראיתי בסדרות או בסרטים שיש להם אחוזה ובריכה גדולה...

יצאנו מהבית לאחר שנעלתי את נעלי הסניקרס וטאהיונג את נעלי הוואנס.
הנהג פתח את הדלת האחורית ונכנסתי לאחר טאהיונג.
פתחתי את הטלפון ונכנסתי להודעה של בקהיון.
״בוקר טוב, מה את עושה היום?״
״בוקר אור, טאהיונג לוקח אותי לבית שלו ושל חבריו ללהקה.״ השבתי.
״מי זה?״ טאהיונג הסתכל עליי בחיוך ממזרי.
״מישהו, לא עניינך.״ לא רציתי לספר לו כלום עד שאדע בוודעות אם אני מרגישה כלפיו כמו שהוא מרגיש כלפיי.
״אוקיי, אחכה שתספרי לי.״ חייך אליי.
״אספר לך כשזה יהיה רציני.״ השבתי בחיוך.

הנהג פתח את הדלת האחורית ויצאתי כשטאהיונג אחריי.
וואו, אז זה הבית שלהם?
הבית שלהם היה ענק ויפייפה.
טאהיונג פתח את השער הלבן והנקי ונכנסנו כשעוברים דרך שביל של פרחים צבעוניים עד לדלת הכניסה לבית.
נכנסנו הביתה וכולם התיישבו על הספות השחורות.
טאהיונג התיישב על הספה ופינה לי מקום לידו.
שיר וג׳ימין נעמדו מול כולם בלחץ.
״אז ככה, אנחנו מאורסים די הרבה זמן...״ ג׳ימין התחיל לדבר ושיר המשיכה. ״קבענו תאריך לחתונה שלנו.״
אני לא מאמינה ששיר תתחתן לפני...
אני כל כך שמחה בשבילהם, שניהם מקסימים ומגיע להם להיות מאושרים במיוחד אחרי כל מה שהם עברו.
מעניין מה יהיה למעריצות שישמעו על החתונה.
״התאריך יהיה בעוד כחודש, והחתונה תתקיים בארץ ישראל.״ הוסיף ג׳ימין.
״אני לא מאמין, החבר שלנו מתחתן...״ הוסוק הזיל דמעות מהתרגשות.
״רק שתדע שחייבים לארגן מסיבת רווקים לפני החתונה...״ טאהיונג קרץ לו ושיר הסתכלה עליו במבט מאיים.
צחקקתי מהסיטואציה שנוצרה.
שיר התקרבה אליי, ״אני רוצה לשאול אותך משהו...״ סימנה לי לבוא איתה לצד.
התרחקנו מהבנים ושיר נהפכה לרצינית לפתע.
״את יודעת שאמא שלי ואבי המאמץ נפטרו ויש לי רק את אבי הביולוגי...אז רציתי לשאול אותך אם תרצי להיות השושבינה שלי...״
״ברור, אני אשמח!״ חייכתי אלייה וחייכה אליי בחזרה.
התחבקנו, ״תודה.״ הודתה לי.
״אני שמחה בשבילך, כל כך מגיעה לך את האושר הזה!״ התנתקנו מהחיבוק.
״בנות, ארוחת צהריים.״ ג׳ין סימן לנו לבוא ועשינו כדבריו.
התיישבנו בשולחן וג׳ין הגיש לכולם צלחות עם טוקבוקי.
אני לא מאמינה, זה טוקבוקי, אמא שלי הייתה מכינה לי כל ערב ואני כל כך מתגעגעת לזה. מזמן לא אכלתי טוקבוקי, כמעט שנה. לאחר שאמא שלי חלתה ולא יכלה לעשות כלום, אני הכנתי את האוכל, אבל אף פעם לא יצא לי טעים כמו שלה. אני זוכרת שפעם אחת שרפתי את החביתה, אך בכל זאת היא אכלה את הכל ואני לא אשכח שהיא אמרה לי, ״השקעת הרבה מאמץ בשביל להכין את החביתה הזאת ולכן אסיים הכל.״
מאז אותו מקרה השתפרתי בעזרת אימי והמתכונים שלה.
החזקתי את הצ'ופסטיקס והתחלתי לאכול.
״ג׳ין, וואו! זה ממש טעים.״ חייכתי אליו.
״תודה.״ חייך והמשיך לאכול לאחר מכן.
הסתכלתי על נאמג׳ון כשכולו אדום ושותה מים תוך כדי האוכל.
הוא ניסה להסתיר מכולם את תגובתו לאטכל החריך, אך לא הצליח וכולנו צחקנו.
סיימתי את האוכל ושתיתי מים מהכוס שג׳ין הביא לי.
״אני מבינה שג׳ין אחראי על המטבח...״ צחקקתי.
״כן, הוא אם הבית, הוא לא נותן לאף אחד לגעת לו במטבח.״ השיב יונגי.
״זוכרים ששיר ניסתה להכין משהו וזה נגמר כמעט בשריפה?״ צחקק יונגי וכולם הצטרפו אליו.
״אבל השתפרתי מאז...״ השיבה שיר בפרצוף חמוץ.
״בפעם הראשונה שבישלתי ניסיתי להכין חביתה, אך היא נשרפה לי. כל המטבח היה מלא בעשן...״ סיפרתי את המקרה שקרה לי ששיר לא תרגיש היחידה שכמעט שרפה את המטבח.
״באמת?״ הביטה אליי בסקרנות.
״כן, אמא שלי צחקקה מהמקרה וכמעט לא נתנה לי לגעת במטבח שוב.״ צחקקתי והיא הצטרפה אליי.
״אני מבין שהיה לך כיף בסין.״ צחקק טאהיונג.
״כן...״

ג׳ימין, יונגי, הוסוק ונאמג׳ון הלכו לעבר המעלית, ״תשימו את כל הצלחות בכיור ותנקו את השולחן שאתם מסיימים!״ התעצבן ג׳ין כשראה את הצלחות על השולחן המלוכלך.
הם התאלמו מדבריו ונכנסו למעלית.
הסתכלתי על ג׳ין העצבני, ״ אני אעזור, לא צריך להתעצבן.״ הרמתי את כל הצלחות לכיור ושטפתי אותם.
שיר ניקתה את השולחן בעזרת גונגקוק וטאהיונג.
״תביא את אחותך בכל יום שתעזור לי.״ ג׳ין הסתכל על טאהיונג בצחקוק.
״אני אחשוב על זה...״ ראיתי את החיוך שלו.
״אשמח לבוא בכל יום בשביל לעזור.״ חייכתי לג׳ין.

סיימנו לנקות הכל והתיישבתי עם שיר בספה וצפינו בטלוויזיה.
הרגשתי רטט בכיסי והוצאתי את הטלפון כדי לבדוק מי שלח לי הודעה.
פתחתי את הטלפון וראיתי את ההודעה של בקהיון.
״ההקרנה של הסרט החדש ׳רגעים רומנטיים׳ יתקיים היום בשעה שש בערב, האם תרצי לצאת איתי לדייט?״
הוא הראשון שהתוודה כלפיי לגבי רגשותיו, אף פעם לא היה לי חבר ולא התאהבתי במישהו, אני לא יודעת איך ההרגשה...
אם אענה לו כן, הוא יחשוב שאני מרגישה כלפיו משהו ורוצה יותר מזה, לא?
שיר הסתכלה על מבטי המתוסכל.
״מי זה??״ הסתכלה עליי עם חיוכה הממזרי וידעתי שלא תפסיק עד שאספר לה הכל.
״קוראים לו בקהיון, הוא התוודה כלפיי.״ הסמקתי טיפה.
״מישהי פה מאוהבת.״ חייכה אליי וסימנתי לה להיות יותר בשקט, שלא ישמעו.
לקחה את הטלפון מידיי ונכנסה לצ׳אט הפרטי שלי ושל בקהיון.
היא החזירה לי את הטלפון לידיי וראיתי שהוא שלח הודעה נוספת.
״יופי, אהיה אצלך בחמש.״
למה אוקיי? לא הבנתי...
הסתכלתי על הצ׳אט פעם נוספת וראיתי שהשבתי לו, ״כן, אשמח.״
״למה כתבת לו בשמי?״ פניתי אל שיר.
״רק זירזתי קצת את העיניינים, את צריכה להודות לי.״ קרצה אליי וגלגלתי את עיניי.
מה אני אעשה? הוא עכשיו יחשוב שאני מעוניינת בו...
״לא יקרה כלום אם תצאי איתו. אני יודעת שיש לך חששות במקרה שהוא יפגע ממך, אם לא תרגישי כלפיו אחרי הדייט כלום ותחשיבי אותו רק כידיד תדברי איתו על זה. תמיד שווה לנסות.״ חייכה אליי והנהנתי.
הקשבתי לעצה שלה, ״את צודקת, אם אראה שזה לא ילך בינינו, אני אגיד לו ואשמח שנשאר ידידים.״