יצאתי מביתי שהשעון הראה 17:05 והסתכלתי על בקהיון שחיכה לי בתוך הרכב, בחנייה, ליד השער.
בקהיון קלט שנעצתי בו מבט לרגע ויצא מהרכב.
פתח לי את הדלת למושב הקדמי כמצופה לג׳נטלמן.
זה היה נורא מצחיק, אני לא רגילה לכל הדבר הזה.
התיישבתי ונכנס לרכב לאחר שסגר אחרי את הדלת.
הסתכלתי על שיר מבעד לחלון שנופפה לי לשלום עם חיוך רחב ומתרגש.
נופפתי אליה בחזרה ושלחתי לה נשיקה.
״את נראית מהמם.״ חייך אליי.
״תודה.״ חייכתי בביישנות.
עיניו האירו לכיווני, הרגשתי נבוכה מאוד, אך שמחתי שזה מוצא חן בעייניו...
לבשתי את השמלה האדומה, המקושטת במספר רב של פייטים ששיר הביאה לי.
השמלה חשפה לי את כתפי השמאלית והגיעה לי עד כפות רגליי.
שיר התלהבה שהיא הכינה אותי לדייט. היא איפרה אותי וסידרה את שיערי.
הכל מהכל, רק כדי שאני אהיה מוכנה לכל דבר שיצפה לי.
עברנו על איך לדבר ולגשת, כן זה מוזר אני יודעת....אבל הרגיע אותי כשאני מודעת לכך שאני מוכנה.
״חשבתי שבהזדמנות אחרת שנפגש אקח אותך למספר מקומות בדרום קוריאה, מה דעתך?״ הסתכל אליי לשנייה והחזיר את מבטו לכביש.
״אני אשמח.״ חייכתי.
הגעתי לדרום קוריאה פחות משבועיים ויש הרבה מקומות שרציתי לבקר בהם.נכנסנו לאולם הקולנוע בעודו מושך את זרועי ומשלב אותה בזרועו.
פניי הסמיקו מעט, המגע שלו די הלחיץ אותי, אבל אני מנחשת שזה בסדר, הרי אני חדשה בכל.
הרחבה הייתה גדולה ומסכים של סרטים שונים הופיעו על הקירות הלבנות.
דוכן ארוך ומעוגל של אוכל ושתייה הופיע מולינו ובקהיון הלך לשם.
״אני רוצה פופקורן ושני קולה זירו.״ פנה למוכרת לאחר שהגיע תורו.
הוא התעקש לשלם על הכל בכך שהושיט לה את הכרטיס האשראי שלו לפני שיכולתי להגיד משהו.
בהיתי בפניו הנאות להפליא, ״ג׳ני?״ קרא בשמי והוציא אותי מהבועה שלי.
״מה?״ מצמצתי כמה פעמים, עד שהתפקסתי.
״בואי נלך לאולם שלנו, הסרט מתחיל.״ השיב בצחקוק והנהנתי.
הוא לקח ביד אחת את הפופקורן והיד השניה את השתיה שלו.
לקחתי בידי הימנית את הכוס השניה ופסענו אליו ישר לאחר מכן.
נכנסנו לתוך האולם הגדול ששם ישבו יחסית הרבה אנשים הנראים בגילנו.
עקבתי אחרי בקהיון מדרגה אחר מדרגה...היה חשוך מדי.
לפעמים הפחד שלי באולם קולנוע, שאפול במדרגות עם כל האוכל. מקווה שלא רק אני מרגישה כך.
הגענו לשורה שלנו לבסוף. התיישבנו במושבים שלנו וחיכינו שהסרט יתחיל.
אני שמחה שבקהיון התחשב בפחד הגבהים שלי, אנחנו לא גבוהים מדי ולא נמוכים מדי...אנחנו באמצע.
התרכזתי בסרט המותח ומבלי להסתכל לקחתי עוד פופקורן מהקופסא כשכף ידי נפגשת עם כף ידו של בקהיון.
הרחקתי את ידי במהירות מהמבוכה שנוצרה.
הרבה מקרים כאלו קורים רק בסרטים ובסדרות, עכשיו אני מבינה מה הדמויות מרגישות...צחקקתי ממחשבותיי.
הוא הניח את כף ידו על ידית המושב וחיכה שהושיט את ידי.
לבסוף השבתי בחיוב והחזקנו ידיים.
הסתרתי את פניי האדומות מבקהיון כדי שלא יראה.
״תסתכלי עליי.״ הפנה את מבטי אליו. ״את מיוחדת ג׳ני, את לא מבינה כמה.״ קירב את שפתיו לנשיקה וישר הפנתי את מבטי חזרה למסך.
״אנחנו מפספסים את כל הסרט.״ המצאתי תירוץ על מנת להתחמק...הרגשתי נורא בשבילו כשעשיתי זאת, אבל אני לא בטוחה שאני מוכנה לזה...
אף פעם לא היה לי חבר ולא התנשקתי עם מישהו בעבר...
YOU ARE READING
החיים שאחרי 2 🔮
Lãng mạnשיר ממשיכה בחייה, בעליות ובמורדות. אבל היא רק גודלת, מתבגרת ומתפתחת להיות מישהי יותר טובה וחזקה נפשית. בעונה הזאת נדבר על ג׳ני, ילדה עדינה, אך כשדורכים עליה היא לא שותקת! קל לפגוע בה, היא לוקחת את רוב הדברים ללב ולפעמים מאשימה את עצמה במקרים. ג׳ני...