החיים שאחרי 2 🔮

פרק 15

פקחתי את עיניי וקמתי מהמיטה מכאב ראש נוראי, ״קחי, זה יעזור לך...״
העביר לי טאהיונג את הקערה של המרק.
״תודה.״ לקחתי את הקערה. ״כמה זמן חיכית לי שאתעורר?״
״לא הרבה זמן...אין לך מה לדאוג, לקחתי היום יום חופש בשביל שאוכל להישאר איתך.״ חייך אלי.
״לא היית צריך...״ הרגשתי לא נעים.
״הכל בשביל אחותי הקטנה...״ צחקקנו יחד.
לקחתי את הכפית מידו והתחלתי לאכול את המרק ירקות.
״לגבי כל השמועות שיש לי אחות הייתי צריך להתראיין...אמרתי להם שיש לי אחות והיא עברה לקוריאה לפני מספר ימים. לא סיפרתי עלייך אז את לא צריכה לדאוג.״
״תודה.״ חייכתי.
אני ידעתי לגבי השמועות, אבל לא היה לי מושג שהוא היה צריך להתראיין בגלל זה...מעניין מי התחיל להפיץ את השמועה הזאת כי הרי רק החברים שלו ללהקה והסוכנות שלו יודעים, אני לא מאמינה שהם ירצו לספר...
״את יודעת שאת מאוד דומה לאמא? אבא הראה לי הרבה תמונות שלה.״
״מה אבא סיפר לך על אמא שהיית קטן?״ הסתקרנתי לדעת.
לא רציתי שהוא יכעס על אמא שעזבה אותו ביחד איתי ולא רציתי שישמור טינה כלפיה.
״הוא סיפר לי שהיא נפטרה כבר מגיל קטן לפני פחות מחודש הוא קרא לי לשיחה. הוא אמר לי שאמא נפטרה מסרטן בלבלב ושיש לי אחות שאמורה לבוא עוד שבועיים.״
נזכרתי ביום מותה של אימי ובמכתב שהביאה לי. אני חייבת לספר לטאהיונג על זה, בכל זאת הוא גם הבן שלה.
״אתה יודע שאמא השאירה לי מכתב ביום שהיא נפטרה? אני חושבת שכדי שתקרא אותו.״
הנחתי את הקערה בצד המיטה אחרי שסיימתי את המרק וקמתי כדי לקחת את המכתב מתיקי הקטן.
הבאתי לידו את המכתב וישבנו אחד ליד השניה במיטה.
ראיתי מספר דמעות זולגות מעיניו הקטנות.
חיבקתי אותו לאחר שסיים לקרוא את המכתב וליטפתי את שיערו החלק והנעים להפליא.
דמעותיו הרטיבו את לחיי העגולות.
התנתקנו מהחיבוק וניגבתי לו את הדמעות בעזרת האגודל.
״תודה שהבאת לי את המכתב.״ חייך אליי.
״על לא דבר.״ חיבקתי אותו פעם נוספת. ״אני יודעת שסבתא לא רצתה את אמא במשפחה, אבל אנחנו לא צריכים לרדת לרמה שלה...״
התנתקנו מהחיבוק והחזקתי את שני ידיו בידי.
״את צודקת.״
זה שהיא החליטה להוציא את אמא מהמשפחה עם מעשים שטותיים זה לא אומר שאנחנו צריכים לעשות כמוה.
״בואי נלך לשבת קצת בסלון?״ שאל לאחר מספר שניות של דממה והנהנתי.
הוא עזר לי לקום מהמיטה וביקשתי ממנו שיחכה לי מחוץ לדלת שאוכל להתקלח.
נכנסתי למקלחת וניקיתי את כל הריח מהשתייה החריפה שנדף מגופי. אני לא מאמינה ששתיתי מהשתייה הזאת.

לקחתי את הגופייה הכחולה ואת המכנס הג׳ינס הקצר. נעלתי את נעלי הבית ויצאתי מהחדר לעבר הסלון.

ישבתי ליד טאהיונג באמצע השולחן וקאורי הגישה לנו את המנות.
״תודה.״ הודנו לה.
במנה היו כופתאות, אך לא ידעתי מה יש בפנים.
לקחתי ביס מהמנה בעזרת הסכום והתענגתי עלייה.
״ואוו, קאורי...זה ממש טעים!״ חייכתי אליה.
״תודה, אני מאוד מעריכה את זה. בתאבון.״ חזרה למטבח.
טאהיונג צחקק מתגובתי לאוכל, ״אתה התרגלת לאוכל, אבל אני לא אכלתי משפית פרטית כל יום אז אל תצחק עליי.״
״טוב, אפסיק לצחוק.״ מבטו השתנה לרציני ולאחר שניות בודדות התפקע מצחוק פעם נוספת עד שעיניי הביטו בו מהצד במבט מאוים.
אכלתי את הכופתא האחרונה וקמתי מהשולחן.
לקחתי את הצלחת לכיור, במטבח, ״אני אמורה לעשות את התפקיד, תחזרי לשבת ותני לי לנקות.״ המשרתת התקרבה אלי ולקחה ממני את הצלחת.
אני לא רגילה שיש אנשים שעוזרים לי, כל חיי בסין אני זאת שהייתי האחראית, עשיתי הכל, בין אם זה לנקות, לבשל, לעשות כביסה...בגלל שאימי לא הייתה בבית אלא בבית החולים.
היא הרגישה כמו נטל בשבילי, אך ניסיתי להוכיח לה שזה בכלל לא נכון.
היא אמא שלי ודאגה לי כל חיי, הגיעה הזמן שגם אני אעשה דברים בשבילה.
התיישבתי בשולחן חזרה ליד טאהיונג.
״טוב, אני מאחר לחזרות, את רוצה לבוא איתי? תצפי בנו עושים חזרות לריקודים?״
הסתכלתי על מבטו החמוד, איך אוכל להגיד לא?
״כן.״ חייכתי וחייך גם כן.
התחיל ללכת לעבר הדלת והלכתי בעקבותיו.
החלפתי לנעלי הואנס וטאהיונג החליף לנעליו הנייק השחורות.
לקחתי את הג׳קט השחור מהתלייה ולבשתי אותו.
נכנסו לרכב, למושב האחורי והנהג התחיל לנסוע.
״ג׳ני?״ טאהיונג קרא בשמי.
״מה?״ הסתובבתי אליו.
״בגלל שאני אחיך בגדול רציתי שתקראי לי אופה...אני ממש אשמח.״ חייך את חיוכו החמוד שאי אפשר לסרב לו.
״אוקיי, אופה.״ השבתי בחיוך והתרגש טיפה.
הנהג עצר לאחר מספר שניות בודדות ויצא מהרכב.
פתח את הדלת האחורית ויצאנו.

נכנסו למעלית הרחבה וטאהיונג לחץ על הקומה ה - 2, ״היי.״ פנה אל טאהיונג, בן אדם מבוגר שהיה במעלית גם כן.
״היי, אלכס. זאת אחותי הקטנה ג׳ני.״ השיב.
הדלתות של המעלית נסגרו, ״נעים מאוד להכיר אותך.״ הושיט את ידו ללחיצת ידיים.
״גם אני אותך.״ לחצתי את ידו.
הדלתות נפתחו וטאהיונג החזיק את הדלתות על מנת שלא יסגרו.
״אני המנכל של ביג היט, קוראים לי אלכס.״ חייך וחייכתי בחזרה.
יצאנו מהמעלית ואלכס המשיך לקומה השלישית.

טאהיונג הוביל אותי במסדרון הארוך והרחב.
נכנסנו לתוך חדר גדול וכל חברי הלהקה היו שם, יושבים על הרצפה.
״היי.״ נופפתי לכולם והם השיבו בניפנוף נוסף.
ראיתי את שיר יושבת על כיסא, בצד האולם, מדברת בטלפון.
התקדמתי מספר צעדים, ״מה קורה?״ שאלתי.
״אוקיי, אדבר איתך יותר מאוחר...טוב, ביי.״ ניתקה את השיחה.
״בסדר, מה איתך?״ השיבה בחיוך.
״עכשיו יותר טוב, באת גם לצפות בהם?״
״האמת שכן, אני רק צריכה ללכת עוד כמה דקות, עוד מעט יגיעו לפה בנים לאודישנים, אני אעבור איתם מספר רב של שלבים.״
״צריך בשביל העבודה הזאת הרבה כוח נפשי ואני יודעת שלבסוף תבחרי להקה מדהימה. שמו אותך אחראית עליהם מסיבה מסויימת.״
״תודה! אני יוצאת עכשיו, זה אמור להתחיל בעוד חמש דקות.״
לא עבר שנייה וכבר הייתה מחוץ לחדר.
הם התחילו להתאמן וצפיתי בהם לומדים מהוסוק את הצעדים לריקוד.
יצאתי להביא בקבוקי מים מהמכונה ושחזרתי לחדר הם המשיכו לרקוד.
״הפסקת שתיה!״ הרמתי את קולי על מנת שישמעו וחילקתי לכל אחד בקבוק מים.
כולם התחילו לשתות כבקשתי וחייכתי מרוצה.
״ממש אהבתי את הכיאוגרפיה, יש לך צעדים תנועות טובות.״ חייכתי אל הוסוק.
״תודה, אני מאוד אוהב לרקוד, אם תרצי אלמד אותך בהזדמנות כמה צעדים מגניבים.״ השיב והנהנתי.
אני לא מישהי שאוהבת לרקוד אבל תמיד אפשר לנסות דברים חדשים.
אני אוהבת אתגרים.
מסכן הוסוק, מצא את מי ללמד...
נשמעו מהטלפון שלי מספר התראות.
פתחתי את הטלפון וראיתי את מספר ההודעות של הבנות.
״ג׳ני, תסמסי לי כתובת ואנחנו נבוא לאסוף אותך.״ הסתכלתי על ההודעה של טה הי.
ולאחר מכן ג׳אן די שלחה תמונה ששלושתן מופיעות בה.
״אני נמצאת ליד הסוכנות של ביג היט, הלכתי לשבת עם חברה.״ שיקרתי להן.
לא רציתי שידעו שאני בתוך הסוכנות נמצאת באותו חדר שביטאס נמצאים, גם אם אגיד להן לא נראה לי הן יאמינו לי.
אני לא אוהבת להיות במרכז, בגלל זה אני לא רוצה שידעו שטאהיונג אח שלי כדי שלא יבואו אלי וינצלו אותי על כך.
״טוב, אנחנו מגיעות עוד עשר דקות, תהיי מוכנה.״ השיבה ג׳אן די.

התקרבתי אל טאהיונג, ״אני הולכת עם חברות לסיבוב, ניפגש מאוחר יותר?״
״כן, אין בעיה. תשלחי לי הודעה כשהגעת הביתה.״ השיב והנהנתי.
״ביי כולם, בהצלחה בהמשך החזרות.״ הבטתי בכולם בחיוך.
״ביי.״ השיבו ביחד.