החיים שאחרי 2 🔮

פרק 22

כך בהמשך כל ימי השבוע, במשך שבועיים וחצי, היו חזרות רבות באולם בית הספר בעוד עשינו פעילויות מגבשות, וכך הכרנו אחד את השני יותר טוב.
כל פעם שג׳ונגקוק דיבר על משהו שהוא אוהב, האחרים ענו במקומו מכיוון שבכל האינטרנט מופיע דברים עליו.
בין החזרות יצאתי עם בקהיון למספר דייטים ולאט לאט פיתחתי רגשות אליו. לאחר שהוא הציע לי חברות, הסכמתי והגדרנו שאנחנו במערכת יחסים.

טאהיונג התיישב לידי בסלון, ״איך החזרות למופע?״
״בסדר, דחו אותה לשבוע הבא בגלל הטיול שיקרא מחר לתלמידי שנה שנייה...״
״ארגנת את כל הדברים, לא שכחת כלום??״ דאגה נראה על פניו.
״כן, אני דחפתי הכל למזוודה.״ צחקקתי כשנזכרתי שהייתי צריכה לשבת על המזוודה הקטנה על מנת לסגור אותה.
״אם יקרה משהו, כל דבר, תזכרי שאת תמיד יכולה לפנות לג׳ונגקוק ומוזמנת להתקשר אליי כל הזמן.״ התחיל להדריך אותי בלי סוף, כאילו אני ילדה קטנה.
״אני יודעת, ואתה לא צריך לדאוג...אני אעלם לשלושה ימים ושאחזור הביתה נעשה משהו ביחד.״ השבתי להרגיע אותו, אם זה בכלל יעזור מעט.
העוזרת עברה ולקחה את הצלחות והסכום לעבר המטבח.

״אני זוכר ששמעתי ממישהו שיש לך חבר...״ מבטו הפך לרציני, וציפה לתשובות מהר.
״כן, זה בקהיון...אתה כבר מכיר אותו...״ הסמקתי.
״בקהיון?״ אבי ירד מהמדרגות.
״כן.״ השבתי בגלגול עיניים לאחר שראיתי את חיוכו המרוצה.
עכשיו הוא יתחיל אם ״אמרתי לך.״
״אולי נדבר על זה לא עכשיו...יש לי הרבה דברים לעשות למחר...״ לא רציתי לדבר עם המשפחה שלי על זה, זה מאוד מביך.
״טוב, ארגנת את הכל למחר?״ פנה אליי.
״כן, אין צורך לדאוג.״
״אם חסר משהו, כל דבר, רק תרימי טלפון ואדאג שתקבלי את זה. חוץ מזה אתם תעצרו במקומות ואם יוחסר לך דבר תקני, הכרטיס שלי שמור אצלך.״ חייך חיוך קטן ויכולתי לראות את הדאגה בעיניו.
הוא דואג לי יותר מדי, הוא הרי לא מכיר את ג׳ני העצמאית שגדלה בסין...יום אחד אראה לו את הצד הזה שבי.
הרגשתי רטט בכיסי והוצאתי את הטלפון, ״שיט!״ הרמתי את קולי וכולם נבהלו.
״מה קרה?״ שאלו ביחד, באותו הזמן.
״שכחתי שהיום זה המסיבת רווקות של שיר, אני אדבר אתכם יותר מאוחר...״ רצתי לחדר והוצאתי מהארון מהר את הבגד ים הביקיני והכחול.
לבשתי את הבגד ים ולבשתי מעל את השמלה הקצרה והכחולה.
לקחתי את התיק גב ושמתי בתוכו חולצה ומכנס קצר. לקחתי את הארנק ורצתי חזרה לסלון.
״אני חייבת ללכת, אחזור מאוחר, אל תחכו לי...״ ישר שסיימתי לדבר הלכתי לדלת הבית, לבשתי את הכפכפים, יצאתי בלי להסתכל אפילו אחורה ונכנסתי למונית שהזמנתי.
״רק תסע מהר בבקשה, אני מאחרת...״ רגלי רעדה מהלחץ שנכנסתי אליו.
הנהג עשה כבקשתי והגיע לאחר כחמש דקות.
הושטתי בשתי ידיי לנהג את הסכום הדרוש ויצאתי ישר לאחר מכן במהירות. ״תודה.״ הודתי לו והלכתי מהר למקום שהיינו אמורות להיפגש.

״אני מתנצלת על האיחור, לא התכוונתי לשכוח, הייתי עסוקה עם כל החזרות האלה, מצטערת.״ התנצלתי בפניהן כשראיתי אותן עומדות ליד התחנת אוטובוס הישנה.
״הכל בסדר, עדיין לא מאוחר...אנחנו נספיק להגיע.״ השיבה סוקי בחיוך.
לימוזינה חיכתה לידנו ושלושתינו, סוקי, שיר ואני נכנסנו אליה.
היה קופסא עם סוגי אלכוהול שונים וכוסות גם כן.
אני לא מאמינה שהשגתן לימוזינה בשבילי...״ התלהבה שיר.
״באהבה.״ חייכתי מאושר.
הנהג שם את הפלייליסט שסוקי הביאה לו והתחלנו לשיר בקולי קולות.
הנהג פתח את הגג נפתח והרמנו את ראשנו.
שתיתי שתי שוטים של וויסקי, שיר וסוקי שתו הרבה שוטים של הוודקה.

בתוך הרכב היה משוודה קטנה ונתנו לשיר לפתוח אותה.
שיר פתחה וראתה שלוש שמלות נוצצות מהפייטים הרבים שהונחו עליהם.
שיר לקחה את השמלה הכחולה והחליפה בגדים בתוך הרכב. הנהג סגר את החלונות ולא הסתובב אחורה.
סוקי לקחה את השמלה השחורה ולאחר מכן לקחתי את השמלה הורודה והבהירה.
סיימנו להתלבש ולקחנו סבב נוסף של שתייה חריפה.
״לחיינו.״ השבנו ביחד ושתינו במהירות.
״תקח אותנו לכתובת הזאת.״ סוקי מסרה לנהג את הטלפון שלה.
״לאן את לוקחת אותנו?״ שיר הסתכלה על סוקי בסקרנות.
״סמכי עליי, את תאהבי.״
המשכנו להרים את ראשנו מחוץ לגג הנפתח, בעודנו ממשיכות לשיר בקולי קולות.
כולם הסתכלו עלינו מוזר אבל לא היה לנו אכפת כלל.
״רק שתדעו שבזכותן הפכתן את היום הזה לבלתי נשכח, אני אוהבת אתכן מאוד.״ שיר הזילה דמעות מעינייה.
״גם אני אתכן.״ השבתי בדמעות נוספות.
״גם אני.״ סוקי הצטרפה בכך שבכתה גם כן.

הכנסנו את ראשנו לתוך המכונית כשהנהג הסביר שהגענו ליעד.
יצאנו מהרכב כשהנהג פתח לנו את הדלת.
הרגשתי די מהורפלת ואני מניחה שגם הבנות הרגישו כך...הלכנו עקום לכיוון הכניסה של הבניין וסוקי דיברה עם השומר.
״איפה אנחנו?״ הסתכלה עליי שיר.
״אין לי מושג תשאלי את סוקי, היא הביאה אותנו לפה.״ השבתי חסרת אונים.
סוקי סימנה לנו לבוא ועשינו כדבריה.

נכנסנו לתוך אולם גדול כששלושתינו שיכורות מהשתיה הרבה ששתינו מקודם לכן.
הסתכלתי סביב על האולם שהתמלא בהרבה אנשים.
אורות צבעוניים רבים האירו ורמיקס של מוזיקת קייפופ נשמעה בחוזקה.
סוקי דחפה אותנו אל עבר הרחבת ריקודים והתחילה לרקוד.
זרמנו עם קצב המוזיקה והתחלנו לרקוד ביחד עם סוקי.
לפתע הרגשתי נגיעה באגן והסתובבתי ישר לאחר מכן.
״ג׳ונגקוק?״ זיהיתי אותו ישר.
״היי, באנו לפה כולנו, השאר יושבים על הבר...״ גלגל עיניים.
״בוא תרקוד איתנו.״ דחפתי אותו בעזרת זרועו השרירית אליי.
זרמנו לפי הקצב והתחלנו לרקוד.
״ג׳ני?״ שמעתי את שמי מרחוק, אך התעלמתי והמשכתי לרקוד.
הרבה אנרגיה בער בי ולא יכולתי להפסיק לרקוד.
ג׳ונגקוק נצמד אליי ועשיתי כמוהו.
סוקי הלכה לטאהיונג ושיר הייתה עם ג׳ימין.
גונגקוק התקרב עם שפתיו ועצמתי את עיניי, מחכה לרגע שינשק אותי כבר.
חיכיתי די הרבה זמן ולבסוף פתחתי את עיניי. גונגקוק נפל לרצפה ובקהיון הופיע מולי.
״את בסדר? הוא לא עשה לך שום דבר?״ נגע בפניי עם שני ידיו.
״אני קצתתת...שיכורה.״
לקח מאחת המלצריות כוס מים עם קרח והביא לי.
״תודה.״ שתיתי בלגימות.
משך את ידי לסיבוב וקירב אותי אליו לאחר מכן.
צחקקתי ממעשיו ולאחר מספר שניות בודדות הקאתי על נעליו.
הוא זז אחורנית והסתכל עליי בפרצוף חמוץ.
״סליחה.״ השבתי שדמעות זולגות מעיניי.
״זה בסדר.״ חייך וחייכתי במבוכה.
אני לא מאמינה שעשיתי את זה לבקהיון, מה אם הוא לא ירצה לצאת איתי יותר? אוף!
הרגשתי ששוב עלה לי והדחף להקיא נהיה הרבה יותר חזק.
יצאתי במהרה מהאולם ובקהיון אחריי. התחלתי להקיא ולהוציא הכל יל הדשא הירוק והמסכן.
בקהיון טפח לי על גבי ותמך בי.
חיבקתי אותו, ״תודה.״ הודתי בהקלה.
בקהיון תמיד איתי ותומך בי בכל דבר שאני צריכה.
״לכל דבר שתצטרכי אני פה בשבילך, אני אוהב אותך ואת יודעת את זה.״ לחש לי בחיוך.
״גם אני אותך.״ חיבקתי אותו.
״את יכולה להגיד שוב פעם? אני רוצה לשמוע את זה פעם נוספת.״ התנתקנו מהחיבוק וחיוכו התרחב.
״אני אוהבת אותך.״