פרק 51

10 2 0
                                    

סוקי עצרה את הרכב והתעוררתי מהשינה הממושכת.
יצאתי מן הרכב והסתכלתי על הנוף מסביבינו שהיה עוצר נשימה.
הבוקר היה קריר ונעים, קרני השמש הראשונות הסתננו מבעד לעלים הירוקים של העצים הגבוהים שצמחו בצפיפות מכל עבר. הציפורים צייצו ברקע, והאוויר היה מלא בניחוח של אדמה טרייה ופרחי בר. היער היה שקט ומבודד, רק אנחנו ושלוות הטבע.
״הגענו.״ המקום מושלם להתמקם בו, מוקף בעצים שיצרו מעין חופה טבעית מעלינו. השטח היה פתוח יחסית, עם דשא רך ואבן שטוחה שמתאימה לשבת עליה. הנוף היה מרהיב — גבעות ירוקות ברקע ופלג מים שזרם לא רחוק מאיתנו, מוסיף לרוגע עם צליל פכפוך המים הזורמים. זה היה המקום המושלם להתרחק מהכול, לטהר את המחשבות ולהירגע.

שמתי לב לקרוואן שעמד במרחק לא גדול מאיתנו. כשנכנסנו אליו, הופתעתי לגלות שהוא היה מסודר ונוח מאוד. הפנים היה מרווח יחסית לקרוואן – מצד שמאל היה מטבחון קטן עם כיור נירוסטה מבריק, כיריים דו-להבתיים ותנור קטן. המדפים היו מסודרים עם כלי בישול בסיסיים וקופסאות שימורים. הארונות עשויים עץ בהיר, והכל היה במראה פשוט אך פונקציונלי.
מול המטבח היה שולחן קטן מתקפל עם שתי כיסאות, ותחת החלון נשענה ספה נפתחת שהפכה בלילה למיטה זוגית. על הקיר תלויה טלוויזיה קטנה, ולצד השולחן היה מדף עם ספרים ומפות. מימין, מאחורי דלת קטנה, הייתה חדר שינה עם מיטה זוגית בעלת מצעים רכים, דפנות עץ כהות וארונית עם מראה מעליה. הכל היה אינטימי, פשוט, ונעים לשהייה ממושכת בטבע.
המקלחת הייתה קטנה אך פונקציונלית להפליא. הקירות צופו באריחים לבנים מבריקים, ששיוו למקום מראה נקי ומודרני. בצד אחד הייתה דלת זכוכית שקופה שהובילה לתא המקלחת, ובתוכו ראש מקלחת מתכוונן עשוי כרום מבריק. על המדפים הקטנים בפנים סודרו בקבוקי שמפו ומרכך בניחוח לבנדר, לצד סבוני גוף מפנקים.
הרצפה הייתה מצופה ברצפת ויניל דמוית עץ, עמידה למים אך נעימה למגע, עם פתח ניקוז נסתר בפינה. על הקיר הייתה מראה רחבה, ולצידה כיור קומפקטי, מעליו מדף זכוכית קטן שעליו הונחו מוצרי טיפוח בסיסיים כמו מברשות שיניים ומשחת שיניים. מגבות נקיות ופרושות שכבו על מתלה מתכת תלוי, והחלון הקטן בחלק העליון אפשר לאור השמש להיכנס פנימה, מה שהוסיף תחושת אווריריות לחלל הקטן.
לא הבנתי איך כל זה אורגן כל כך מהר. כשהסתכלתי על שיר וסוקי, הן חייכו זו לזו ברוגע. ״מתי תכננתן את כל זה?״ שאלתי אותן מופתעת.
שיר חייכה כשהיא ראתה את מבטי המשתאה וניגשה להסביר. "הקרוואן הזה והשטח פה שייכים לי ולג'ימין. אנחנו אוהבים לבוא לפה כשאנחנו רוצים קצת שקט מכל הבלאגן שבחיים. לא הרבה יודעים על זה, אז זה תמיד מקום בטוח להירגע."
היא התיישבה על הספה הנפתחת, מניחה את התיק שלה על השולחן. "נראה שזה בדיוק מה שאת צריכה – שקט, טבע, והרחק מכל מה שמלחיץ אותך." הוסיפה.
הרגשתי הקלה לשמוע את זה. סוף סוף היה לי מקום לברוח אליו, בלי לדאוג למה שעלול לקרות.

החיים שאחרי 2 🔮Where stories live. Discover now