החיים שאחרי 2 🔮

פרק 42

אני יושבת מול המראה ומתאפרת לקראת הנשף. חושבת על כל מה שעברתי עד עכשיו.
החודש שחלף היה עמוס ומרגש. מדי בוקר התעוררתי מוקדם כדי להגיע לסט הצילומים, לעיתים מתוחה ולעיתים עייפה, אך תמיד נחושה להצליח. בתחילת הדרך, הצילומים היו מעט מביכים עבורי, המצלמות, הצוות, והציפייה של כולם שאכנס לדמות. עם כל טייק, הרגשתי את הלחץ גובר, במיוחד כשנאלצתי לעמוד מול שחקנים מנוסים.
כשלא הגעתי לבית הספר, טה הי דאגה להביא לי סיכום של כל השיעורים. תמיד הודתי לה, אך לא הסכמתי לוותר על השלמת החומר בעצמי. לאחר כל יום צילומים, גם כשחזרתי הביתה בשעות מאוחרות, ישבתי בחדרי ועברתי על הסיכומים, מוודאת שכל פרט נרשם במחברת. השעות המאוחרות הפכו לשגרה, אבל ידעתי שזה הכרחי כדי לשמור על איזון בין הלימודים לצילומים.
לאחר שבועות של צילומים, הביטחון שלי החל לגדול. הכרתי את הדמות שלי יותר לעומק, ולהנות מהאתגר של המשחק. בהדרגה, הרגשתי יותר בנוח מול המצלמה, והשחקנים שהיו לצידי הבחינו בשינוי. הם התחילו להבין מדוע נבחרתי לתפקיד – לא רק בגלל שאני אחות של טאהיונג ופרוטקציות וכו׳.
החודש הזה לימד אותי המון, לא רק על משחק, אלא גם על עצמי, על היכולת שלי להתמודד עם עומס, להתגבר על מכשולים, ולהשתפר בכל יום שעובר.

שבוע שעבר בקהיון הציב לי עובדה שאנחנו הולכים ביחד לנשף, ויאסוף אותי מהבית כשיגיד לי. לפני שהספקתי לסרב לו, הזכיר לי את הסיבה שלשם הוא מאיים עליי.
עבר חודש מאז שדיברתי עם ג׳ונגקוק, מאז שנפרדנו, מאז שאני נפרדתי ממנו. בקושי ראיתי אותו בגלל הצילומים...וגם כן הגיע לעיתים רחוקות לבית הספר, ברוב הפעמים הגיע רק למבחנים.
לפחות דבר אחד טוב קרה בסדרה הזאת....התירוץ לא לראות את ג׳ונגקוק, אך הגעגוע אליו רק גדל...
הסתובבתי ימינה, לקופסא הלבנה שבקהיון הביא לי לנשף. הכריח אותי ללבוש את השמלה שבתוכה.
פתחתי את הקופסא והוצאתי את השמלה.
לבשתי את השמלה הארוכה והמרהיבה בצבע כחול ים עמוק, עשויה מבד סטאן מבריק. השמלה הייתה עם כתפיות דקות ועדינות שהשתלבו בקו ישר עם הכתפיים שלי, מדגישה את המפתח היפה של צווארי וכתפיי.
החלק העליון של השמלה היה מעט חשוף באזור החזה, עם מחשוף עמוק בצורה וי, שעוטר בתפרים עדינים שהדגישו את קימוריי בצורה אלגנטית.
הבד נפל בצורה חלקה מהמותניים כלפי מטה, מתרחב בעדינות לאורכו של הגוף ויוצר שובל קל של בד מאחוריי. השמלה נצמדה למותני, מדגישה את הגזרה שלי, ונתנה לי מראה זוהר ומלא ביטחון. הסאטן המבריק נתן לשמלה מראה עשיר ונוצץ, שהתנועע בעדינות עם כל צעד שלי.
יצאתי מביתי לאחר שנעלתי את נעלי העקב הכסופות, הן הוסיפו ברק ויצרו מראה זוהר שמתאים לאירוע רשמי או חגיגי.

בקהיון נשען על הלימוזינה הלבנה, לבוש בחליפה אלגנטית ומרהיבה שהדגישה את נוכחותו.
לבש חולצה לבנה וחליפה בצבע אפור כהה שתאמה לשמלה שלי, כאילו בחר בקפידה את הבגדים שנהיה מתואמים.
״זה הכל בשבילך, ג׳ני.״ חייך והחזרתי לו בחיוך מאולץ.
פתח לי את הדלת הלימוזינה ונכנסתי.
מה יש לי עוד לעשות חוץ מלציית לו? אין לי ברירה לעשות את מה שהוא אומר...
בקהיון התיישב לידי, במושב הנוסע והתחיל ליסוע.