הגיע הבוקר, סגול השיער התעורר עקב קרני אור השמש אשר בצבצו מן החלון הסגור למחצה. לפתע שם לב כי לא היה בביתו, לקח לו מספר שניות בכדי להיזכר כי נמצא בביתו של הדוגמן אשר אהב. אחרי אחד הלילות המביכים אך האהובים ביותר שלו. לאחר שזכרונו המטושטש עקב האלכוהול אשר שתה אתמול, חזר אליו. הוא נזכר שנרדם בידיו של הצעיר בלילה שעבר ועכשיו הוא איננו. המאפר ראה את בגדיו בערמה מקופלת על קצה המיטה, הוא ניסה ללבוש אותם איך הרגיש כאב עז באזור חורו, גניחות כאב נמוכות ברחו מפיו בזמן שחזר לשכב על המיטה בתנוחה שהייתה נוחה לו. הוא החליט לקרוא לנאמג'ון למרות המבוכה העצומה שחש,"נאמג'ון!!!" קרא ולאחר כמה דקות הדוגמן הגיע לחדרו. "מה קרה?" שאל חום השיער בנימת דאגה. "אני לא יכול לקום" מלמל והסמיק מעט. חום השיער גיחך והתקרב אל אוזנו של הבוגר, "כנראה עשית החלטה לא חכמה במיוחד אתמול" אמר הקול נמוך וסקסי. סגול השיער הסמיק אפילו יותר והשפיל את ראש מעט. הדוגמן היה לבוש בגופייה שחורה צמודה אשר הבליטה את שריריו המפותחים, טרנינג אפור ונעלי בית שחורות. לעומת המאפר אשר היה עירום לחלוטין מאז הלילה שעבר. הצעיר גיחך פעם נוספת והשחיל על רגליו של סגול השיער את הבוקסר השחור אשר עמד מקופל על קצה המיטה. "אני לא אעזור לך עם השאר, אני רוצה להנות מהנוף". לפני שהמאפר יכול להגיב, הדוגמן הרים אותו כאילו היה כלה וירד איתו כל הדרך עד לסלון הבית. שם הניח אותו על הספה וניגש אל המטבח להכין ארוחת בוקר.
בזמן ההכנה חום השיער שמע קולות גניחה חלושות. הוא הסתובב וראה את מאפר מנסה לקום מן הספה. הדוגמן התקרב אליו והשכיב אותו חזרה על הספה, הדוגמן התיישב על ברכיו והניח את ידו החמימה על בטנו של הבוגר וליטף אותה מעט, "תפסיק לזוז בייב" אמר הצעיר בנימה סרקסטית. סגול השיער הסמיק קשות מן הכינוי על אף שהדוגמן לא התכוון לכך ברצינות, "אני חושב שאני צריך לחזור הביתה", אמר הבוגר. "כן? אתה חושב? נו נו, קדימה תנסה לקום" ענה לו הדוגמן, "אבל-.... אתה יודע שאני לא יכול..." ענה המאפר בקול חלוש בעודו מסמיק. "מעולה, כי אתה נשאר פה עד שתוכל" ענה הדוגמן, התרומם וחזר למטבח. "ודרך אגב אתה מסמיק ממש הרבה" צעק לו הדוגמן בנימת צחוק. סגול השיער החליט להתעלם מהאמירה המביכה וצעק לו חזרה "משעמם לי!", "אז תדליק את הטלוויזיה ותצפה במשהו, השלט על השידה מתחת לטלוויזיה" ענה לו הדוגמן והחל לצחוק. למאפר לקח קצת זמן להבין מה מצחיק עד שהבין שהוא לא יכול להגיע לשלט מבלי לקום, הוא גלגל את עיניו " איך אתה מעז לעשות צחוק מאדם משותק, תתבייש לך!" ענה לו ברציניות מזויפת והחל לצחוק גם הוא. הדוגמן ניגש חזרה אל הסלון והגיש לבוגר את השלט "עוד משהו אדוני?" גיחך הדוגמן וחזר להכין את האוכל. באותו הזמן, סגול השיער דפדף בין הערוצים השונים עד שמצא ערוץ בו משדרים תצוגת אופנה בפריז, הוא אהב את סגנון התצוגה והחליט לצפות בה. בזמן שהבוגר צפה בטלוויזיה, חום השיער סיים להכין את האוכל, " אתה אוהב ביצים? של תרנגולת, לא שלי" שאל הצעיר וצחקק. "כן ושלא תחשוב שאת שלך אני לא אוהב" ענה לו הבוגר שהיה בשוק מעצמו בגלל מה שאמר הרגע. " מישהו פה שובב, קח תאכל" אמר הדוגמן בזמן שהניח את מגש האוכל על השולחן הקטן אשר עמד בסלון. "תודה" אמר המאפר והחל לאכול. "מה אתה רואה?", שאל הדוגמן, "אתה זה" אמר הבוגר בזמן שהצביע על הטלוויזיה וחייך חיוך קטן. החיוך שלו כל כך חמוד חשב לעצמו חום השיער. "זה שידור חוזר, הייתי אמור להיות שם אבל אני לא אוהב את המנהלת שם אז וויתרתי", אמר הדוגמן ואכל את האוכל שלו. "וייתרת על תצוגה כל כך יוקרתית בגלל איזו מנהלת מזדיינת?" שאל הבוגר בקול מופתע. "הרי לא חסר לי כסף אז לא היה לי דחוף לטוס כל הדרך לפריז בשביל התצוגה הזאת". "וואו, זה מדהים עד כמה שאתה שוויצר" צחקק הבוגר, "אני? מה פתאום! אני מצטער עם אמרתי משהו לא בסדר" ענו לו הצעיר במהירות, הוא מעולם לא רצה לפגוע באנשים שלא עשו לו דבר. " הה בסדר, אני צוחק" ענה לו סגול השיער בחיוך.
YOU ARE READING
HELLO LITTLE ANGEL //NAMJIN//
Rastgeleנאמג'ון הוא אחד הדוגמנים המצליחים ביותר בכל קוריאה, הוא בתחום כבר כשמונה שנים, מאז היותו בן 18. כיום הוא בן 26. הוא מדגמן לפרסומות, מגזינים, חנויות בגדים יקרות, נוסף על כך הוא נוסע לתצוגות אופנה מפוארות ויקרות ברחבי העולם. סוקג'ין הוא מאפר מתחיל של...
