Sun

פרק 27

פרק 27

טום

אור עדין הסתנן לחדר כשפתחתי את עיניי והסתובבתי בשקט, לוקאס ישן לצידי, סירבתי להאמין, לא יכולתי להאמין שהוא היה כל כך קרוב אליי, שהוא היה כאן לצידי.

ביקשתי ממנו להישאר, אך נרדמתי לפניו, הוא יכול היה לעזוב אך הוא לא עשה את זה.

ברגע זה נזכרתי מדוע אהבתי כל כך את לוקאס.

הוא יכול היה לעשות את זה, לא לעמוד בהבטחה שלו, לא הייתי מעז להתריס כנגדו, אבל הוא הבטיח, הוא יעמוד בזה בכל מצב.

לא היה שום דרך אחרת מבחינתו.

זה הייתה הסיבה שאהבתי אותו כל כך, הוא היה נאמן, הוא מעולם לא שפט אותי ולמרות שהוא אמר שהוא לא ידע לאהוב, הוא היה האדם היחיד שהרגשתי אהבה כה עזה ממנו.

הוא היה האדם היחיד שרציתי לאהוב.

הייתי יכול להביט בו כמה שרציתי, בלי להתנצל על כך, הוא היה שלי, זה היה בסדר.

רציתי לגעת בו אך באותו הזמן לא רציתי להעיר אותו, וגם מעט פחדתי לחצות את הגבולות איתו, פחדתי שהוא יבין שזה לא מתאים לו ופשוט יעזוב או יסיים את היחסים בנינו שבקושי התחילו.

להסתכל אליו זה גם טוב, זה יותר מטוב, זה מדהים, הוא היה מדהים, העיניים שלו היו עצומות, הייתה שלווה מסיומת בפניו כשישן.

התקרבתי מעט יותר אליו בשקט, שערו הקצר התפזר על פניו, השיער שלו היה ארוך יותר מהפעם הראשונה שפגשתי אותו, אהבתי שהשיער שלו היה ארוך, הוא היה יפה יותר. אהבתי אותו בכל דרך שיכולתי, רציתי אותו כל כך, למרות שנראה שהוא הסכים להיות איתי עדיין חששתי.

חששתי לעשות משהו שירחיק לכת מידי, חששתי שהוא יבין שהוא לא באמת אוהב אותי וידחה אותי.

עיניו נפתחו והוא מצמץ מעט עד שהוא הביט בי, חיוך עלה על פניו "בוקר טוב."

חייכתי אליו בחזרה, החיוך שלו היה כל כך בהיר, השבתי לו "בוקר טוב."

הוא שלח את ידו לפניי והזיז קבוצת שיער קטנה שנפלה על פניי למאחורי האוזן שלי ושאל "עכשיו אתה מאמין?"

הבטתי בו בחוסר הבנה "אהה?"

"אתמול, אמרת שלא תאמין עד שתתעורר מחר בבוקר, כבר בוקר עכשיו, אתה מאמין?"

הסמקתי, הוא דיבר על אתמול שביקשתי ממנו לישון לצידי, הייתי מעט חסר בושה, אבל כל כך רציתי להתעורר איתו בבוקר לצידי, שלא חשבתי על שום דבר אחר חוץ מזה.

חייכתי הוא באמת זכר, חייכתי "אני מאמין לכך."

לא חשבתי יותר מידי לפני שהנחתי את ידי על בטנו והתקרבתי אליו, זה היה חצי חיבוק אבל יכולתי להרגיש את החום שלו ואת החיוך שלו שהוא הניח את ידו על שלי וליטף אותה.