Sun

פרק 10

פרק 10

לוקאס

הוא נראה נבוך והוא ניסה להסתיר זאת, הנחתי שזה היה הסימן שלי לעזוב.

"אני אלך, שיהיה לך לילה טוב, ניפגש מחר." אמרתי ופניתי לעזוב.

אך הוא שלח את ידו ואחז בכף ידי, ידו גלשו עד שכמעט נראה היה שהוא ואני החזקנו ידיים, התחושה הייתה חמימה מאוד, אך זרה ביותר.

הבטתי בהלם בידי השלובה בשלו עד שהוא משך את כף ידו כאילו עלתה באש ומלמל "אני מצטער."

הסתובבתי לאחור, הוא ישב על המיטה על ברכיו, ראשו רכון מטה וידו שאחזה בי החוזקה בשנייה בזמן שהוא שפשף אותה בחוזקה והמה בקול שקט "אני מצטער."

הנדתי בראשי "זה בסדר, יש משהו שרצית?"

הוא נראה חסר ביטחון לרגע, גם שהוא עמד מול אביו הוא נלחם, כעס, אבל לראות אותו חסר ביטחון זה היה הראה לי משהו שלא הייתי רגיל ממנו, רציתי לדעת מה גרם לו להרגיש ככה.

הושטתי את ידי אליו, הוא נשך את שפתיו, חשש מסיום השתקף בפניו וזה גרם לי להיות סקרן יותר לגבי מה דרש ממנו אומץ כזה.

"אתה יכול להישאר כאן הלילה, השעה די מאוחרת, והנסיעה די ארוכה בכול מקרה תגיע לכאן מחר, רק אם זה בסדר מבחינתך כמובן."

האם זה היה בסדר מבחינתי?

לא ידעתי.

האם זה היה בסדר?

זה רק היה האדם שעבדתי איתו, למרות הכללים שלי, המצב הזה לא נכלל באף אחד מהם.

הסכמתי.

הוא נראה מאושר, הכרתי את הביטויים שלו כשהוא היה מאושר וזה היה מאותם רגעים.

האם הוא היה זקוק כול כך לחברה או שהיום הזה היה עבורו יותר מידי להכיל, או אולי בכלל זה שאביו ניסה לחבל לו, אולי שהסכמתי עם בקשתו זו הייתה איזה דרך עקומה כדי לאפשר לליבו להתאחות.

לא משנה מה הסיבה הייתה, הוא חייך בכנות, זה היה טוב גם עבורי.

הוא הוביל אותי לחדר ריק ופתח את הארון והוציא משם מצעים נקיים ושמיכה והושיט אותה לי.

"יש מגבות ניקיות בארון כאן." הוא הצביע לעבר הארון הסגור "ותוכל להתקלח כאן." הוא הצביע על דלת הסגורה בחדר.

הוא נראה מתלבט לרגע ארוך והביט מסביב ולאחר מכן הביט אליי "שכחתי משהו?"

הנדתי בראשי "לא הכול בסדר."

הוא חייך חיוך קטן "טוב... אהה... אני אשאיר או- אני אלך." ועם המילים אלו, הוא עזב וסגר את דלת החדר.

הוא גרם לי לגחך בחיוך שראיתי אותו.

רוב הזמן הוא היה בטוח בעצמו, הוא הציג את עצמו כאדם שיודע מה הוא רוצה לעשות, בלי סוג של פקפוק עצמי, ועדיין לראות את החשש הזה בעיניו היה כמעט שובה לב.