הזאבים שלי

פרק 6

נ.מ ריין
מה הלך פה הרגע?!??!?
למה הייתי בלי חולצה ומכנסיים?! מולם?!
ארגגגגג
זה היה מביך.
אבל אם אני אגיד את האמת....זה היה נעים שהם בחנו אותי ככה,היה מביך,אבל נעים.
ריין הכרת אותם היום!פורפורציות!
התלבשתי בזריזות מסרק את שערי.
ירדתי במדרגות עד קומת הקרקע.
סלון ענק ומשמאלו מטבח נגלו לפניי.
רק הסלון היה בשטח של הדירה שלי,זה מטורף.
יותר מידי מטורף.
פניתי למטבח,בוחן אותו מלמעלה למטה-כלים נוצצים,מקרר ענק,קיריים,גז,ארונות ,כל דבר!
עיניי נתקלו בשלישייה אשר אני מניח ששמעו אותי עוד מהמדרגות.
'היי' סימנתי
הם הנהנו
'מה השעה?' סימנתי-לא רוצה להשאר פה יותר מידי ולגרום להם לחוסר נוחות.
"שלוש בצהריים."
טום ענה בחיוך,מזמין אותי לשבת בינו לבין אייס.
לוגן עמד ממתין שהאוכל יהיה מוכן,הוא בהה באייס אני מניח שהם דיברו ואז גם טום נכנס לקשר העין....
הרגשתי כאילו אני מפריע.
'סליחה על הגסות בנים...יש מצב שאתם תדברו במילים כי זה טיפה מוזר להיות בחדר עם אנשים שמדברים בלי לצרף אותך....'
סימנתי אבל הם לא ראו.
נאנחתי והצטנפתי במקומי.
קמתי,מסתובב על עקבותיי ובא להתיישב על הספה.
"ריין לאן אתה הולך?" לוגן שאל לא מסיר את עיניו מגבי.
הסתובבתי,הרגשתי כאילו נעצרתי בעת גניבה.
וזה באמת הרגיש ככה כי כשלושה בחורים גבוהים ושרירים בוהים בך זה מרגש כמו קומדיית שוטרים משנות השמונים.
'סליחה...' מלמלתי עם ראש מורכן
"הכל טוב?" אייס שאל
'אני מרגיש שאני מפריע לכם....אתם יודעים בשיחת מוח שלכם ....' ניסיתי לסמן בהומור.
פניהם קדרו ותוך שניה שלושתם היו מולי.
זה היה מוזר,כמו טשטוש באוויר שמוביל משב רוח.
"אתה בחיים לא מפריע לנו ריין,"
לוגן אמר ואייס המשיך אותו
"אנחנו פשוט דיברנו על משהו דיי חשוב...."
טום הצטרף
"מצטערים שגרמנו לך להרגיש ככה...."
הם משכו אותי לחיבוק.
זה היה חיבוק חם וחברי,אך היה שם משהו מעבר.
אייס נגע בפניי,מרים אותם אליו ורוכן אלי,שפתיו קרובות לשפתיי.
הסבתי את ראשי מתחמק מהחיבוק.
הם הסתכלו עליי מוזר,כאילו אני איזה חייזר.
'אני מצטער...באמת פשוט אני מכיר אתכם בקושי יום.....' הסתובבתי ועליתי במדרגות בלי לחכות לתשובה,לוקח את התיק ומתקדם לדלת היציאה.
יד אחזה בידי.
"ריין..." טום סינן בכעס
ניערתי את ידי,לא יכולתי לסמן לו שיעזוב אותי.
אני מקווה שזה ברור.
לוגן הניח יד על כתפו והוא עזב אותי נותן לי ללכת לדרכי.

נ.מ. טום
הוא פשוט הלך.
עמדתי ליד הדלת ידי מושטת קדימה.
לוגן לחץ על כתפי והתאפסתי על עצמי מסתובב לכיוון אייס.
"מה חשבת לעצמך!!!!" צרחתי עליו
"לא עשיתי כלום!" הוא השיב
לוגן עמד לצידי
"אייס ראינו שניסית לנשק אותו.אני יודע שסיכמנו שזה לא משנה מי יעשה את הצעד הראשון אבל...על היום הראשון?עדיין לא היינו אמורים לפגוש אותו." הוא סינן בין שיניו

"אתם ראיתם אותו בדיוק כמוני!אתם מבינים שהגבול בן היעוד לרגשות מטשטש!!!אני מרגיש אליו משהו לא רק מיני או איזה חרטא כזה!!!!"
אייס צרח
"ואתה חושב שאנחנו לא!אתה ראית כמה מושלם הוא היה בכל דבר שהוא עשה!רק שהוא שם את האחרים לפניו!זה פוגע בו!ואתה אייס ברצינות עם כל הרגשות שבעולם...לנשק בן אדם שמכיר אותך יום!?!?אולי אנחנו עקבנו אחריו ומכירים אותו מעולה אבל הוא לא מכיר אותנו!!!"
לוגן צרח
"שקט בנים!" נשמעה נהמה חזקה ומיד השתתקנו.
זה לא היה האלפא,ממש לא.
זה היה כוח יותר חזק.
זה היה אבא שלנו- הלונה.
"על מה אתם רבים."
הוא אמר,אפילו לא שאל הוא ידע טוב מאוד.
אבל הוא רצה שנענה.
"אייס ניסה לנשק אותו.ובכללי התנהגנו מגעיל." נאנחתי.
אבי שיפשף את עיניו.
"בנים אני צריך לספר לכם משהו,בואו."
הוא יצא מהבית בריצה ואנחנו אחריו,נכנסים למעמקי היער.
העצים שרטו אותנו אבל זה לא משנה,זה יחלים עוד רגע.
אבי נעצר בקרחת יער קטנה והתיישב,הצטרפנו אליו.
"אני רוצה לספר לכם משהו.
אתם יודעים שבאתי ממשפחה לא משהו אבל אתם לא יודעים מה קרה ביני לבין אבא שלכם...הוא שנא אותי בהתחלה,חשב שאני סתם לונה מפגרת. הוא לא כיבד אותי והתעלל בי.
הוא לקח הכל קיצוני.
למזלי קרלוס עזר לי ואני והוא התחלנו להבין אחד את השני....אל תמהרו,זה יקרה מתישהו.
הוא במילא עובר לגור איתנו עוד מעט."
רגע מה?!
תמיד ידעתי שאבא לא הכי נחמד אבל הוא התעלל באבא?!
נאנחתי.
"בנים,אתם צריכים להשתחרר טיפה,בואו אני ארוץ איתכם."
השתננו.
אני הייתי בצורת הזאב הגדול והלבן.
לוגן היה שחור וענקי כמוני.
הפרווה של אייס הייתה חצויה.
ואבא פשוט היה זאב לבן,גדול מהממוצע אבל לא כמונו.
ופשוט רצנו.
משכיחים הכל ממנו.
נושכים אחד את השני ומשחקים.
מקווים שריין יסלח לנו.