הזאבים שלי

פרק 8

נ.מ. ריין
עבר שבוע מאז שפגשתי אותם.
עבר שבוע מאז הרגע המביך( נגדיר זאת כך).
אבל בשבוע הזה דווקא דיברנו (הם דיברו אני סימנתי כמובן...).
ממש התחברתי אליהם.
והם לקחו את זה לאט.
לא היו רמיזות מיניות,הערות סוטות או כל דבר אחר.
פשוט היינו חברים
וזה כל מה שהייתי צריך.
השעון המעורר צילצל מסמן על השעה  שש וחצי,אבל אני כבר הייתי ער,שוקע במחשבות.
היום זה יום ההולדת ה17 שלי.
תהיתי מה היה הדבר החשוב שכולם דיברו עליו.
אני יודע שאני עומד לעבור אליהם או משהו אבל זה לא מה שזה...
בשבוע הבודד הזה הם הפכו לשיחת בית הספר.
הבנות דיברו עליהם.
הבנים דיברו עליהם.
ואפילו המורים.
הם היו מושלמים.
ציונים טובים.
מראה מושלם.
משפחה עשירה.
קרים ואפלים.
טוב לא דיברו רק עליהם,אלא גם עלי.
או יותר נכון על טיב היחסים שלנו (הרי "למה שהם יהיו עם החנון האילם?")
ואני גיליתי עוד צדדים מושלמים אצלם.
הם היו נחמדים.
אדיבים.
מגוננים (מישהו רק הסתכל עלי הם תקעו לו מבטי מוות...אבל אני בטוח שהם ככה עם כל חבר שלהם....)
חיוביים.
אבל הם גם לא מושלמים כמו שכולם אומרים.
אין בן אדם אחד בלי פגמים.
היו להם בעיות עצבים קשות.
הם היו חזקים יתר על המידה.
פזיזים.
וטיפה חסרי טקט.
אבל אני מניח שזה מה שגרם לנו להתחבר.
יצאתי מהמיטה ומהחדר הולך לאמבטיה.
הדלקתי את המים,ונכנסתי שוכח לבדוק את הטמפרטורה שלהם מרוב שהייתי שקוע במחשבות.

הם.פאקינג.קרים.מאוד.פאקינג.קרים.

כיוונתי את המים על חמים ונרגעתי תחת הזרם.
חפפתי שיער והסתבנתי.
יצאתי מהמקלחת עוטף את פלג גופי התחתון עם מגבת ונעמד מול המראה.
ראיתי את דמותי במטושטש.
נכון ריין,ממש גאוני מצידך!
שמתי את משקפיי- יותר טוב.
שיערי השחור נטף מים שזלגו על פני חולפים את עיני הכחולות.
נראתי...סביר?
לא הייתי שמן מדיי ולא רזה מדיי.
נער ממוצע.
מה הם חושבים עליי?
ריין מה לעזאזל?
תפסיק לחשוב עליהם!
לא יכול!
כוסעמק!
לא נורא.
התלבשתי בחולצה שחורה ומעליה עליונית משובצת וג'ינס שחורים.
יצאתי מהאמבטיה וצעדתי למטבח.
והמטבח לא היה ריק כרגיל.
אימי עמדה והכינה קפה ולידה עמדו שלושה אנשים מוכרים.
מוכרים מידי.
שיט.
הבנים.
"או חמודי!התעוררת! מזל טוב מיי לוב!!!!!!"
אימי חיבקה אותי בחיבוק דוב חונק והאחים הסתכלו מהצד שומרים על פוקר פייס.
הם לא יכולים להביע הרבה רגשות בציבור.
בולשיט של מאפיה.
החזרתי לאימי חיבוק והרחקתי אותה ממני כדי לסמן
'אני אוהב אותך כל כך אמא!'
ואז הורדתי טיפה את החיוך
'מה הם עושים פה?'
"או! הם באו כי זה יום ההולדת שלך!הם ילוו אותך כל היום ובערב...."
היא אמרה בהתלהבות.
אבל ידעתי מה ההמשך.
בערב אני עובר לגור אצלם.
טוב נו תחשוב על זה שאתה גם עם חברים...זה טוב?!
חברים שגדולים ממך בשבע שנים....שנמשכים אליך ככל הנראה....ושרוצים לצאת איתי ...
לא נורא!
אני בא ליום הזה בחיוב.
אני אתן להם הזדמנות.
כמו שאמא ביקשה.
לכולם מגיע הזדמנות.
התקדמתי לכיוונם.
'בוקר!' סימנתי
לתת הזדמנות.
ריין.
תנסה.
אתה יודע שבמקום מסוים אתה גם רוצה את זה.
אתה מרגיש אליהם משהו
"מזל ט...." הם באו לומר אך הופתעו שחיבקתי אותם,כולם,בחיבוק אחד.
הייתי נמוך מהם ככה שהראש שלי בגובה החזה שלהם.
הם היו בשוק.
התרחקתי מהם והתיישבתי בכיסא ליד הבר שיש לנו במקום שולחן.
ממרחק יכולתי לראות שיש להם...
רגע מה...
הייתה לכל אחד בליטה במכנסיים.
אוליי לא חזקה אבל עדיין.
מה כבר עשיתי?
חיבקתי אותם?
עד כדי כך זה מזיז להם?
אוקי...
אימי הייתה בסלון נותנת לנו סוג של פרטיות....בטח מחייכת לעצמה.
'סליחה...' סימנתי אבל...הם לא נראו המומים?
חיוך קטן נפרש על פניהם,חיוך שהדביק אותי
"מזל טוב ריין!" הם אמרו ביחד.
זה היה מצחיק.
הנסיון שלהם לעשות קול גבוה שיש להם קול נמוך.
צחקתי.
זה היה ממש מצחיק.
ואז הבנתי.
כיסיתי את פי בידי והסתכלתי על הבר מתעניין בכלום.
"הצחוק שלך..."
לוגן אמר
"הוא ממש..."
טום המשיך
"יפה."
אייס סיים
הרמתי את ראשי
"אל תתבייש..." טום אמר
'תנחש מה?לא הולכים לבית ספר היום!'
אייס סימן, כאילו זו העבירה הכי קשה שיש.
צחקתי עוד פעם והם הצטרפו.
'יוצאים?' שאלתי
"לא אכלת ארוחת בוקר."
לוגן הציב עובדה
'זה בסדר...' סימנתי
"תאכל." הוא אמר בטון שלא משאיר מקום לספק.
נאנחתי,מכין לי קורנפלקס עם חלב ומתיישב.
'אתם רוצים משהו?' שאלתי והם הנידו לשלילה,מתיישבים מולי.
התחלתי לאכול והם בהו בי.
זה היה לא נעים
'אתם בוהים בי...' סימנתי
'אנחנו יודעים.' הם סימנו חזרה בתיאום
גלגלתי את עיניי וחזרתי לאכול
כאשר סיימתי לבשתי את נעליי ויצאנו.
'ביי אמא!' סימנתי כשראיתי שהיא מסתכלת עליי
"יום טוב אהוב!"
ירדנו במדרגות והם פתחו לי את הדלת.
סימנתי תודה מהירה ויצאתי מהבניין.
'זו שכונה דיי ענייה...זה לא מגעיל אתכם?כאילו אתם סופר עשירים או איזה משהו כזה...'
הם הסתכלו אחד על השני בזמן שהתקדמנו לרכב היוקרתי שחנה בסוף הרחוב.
"האמתי שבאנו לפה שהיית בן עשר דיי דאגנו....אבל ראינו שאמא שלך בסדר והכנסנו לה כמה מאות דולרים מהצד כל חודש ..."
טום ענה
'עשיתם מה?!' סימנתי
זה מלא!
"ריין,תרגע זה כלום...."
אייס ענה והבנתי שאין על מה להילחם פה.
נכנסתי לרכב,ישבתי במושב האחורי האמצעי- לוגן מימיני וטום משמאלי.
אייס נהג.
'לאן הולכים?' שאלתי
"הפתעה."
הם ענו ביחד
גילגלתי עיניים
----
אנחנו נוסעים כבר ארבעים דקות.
מתי הגהנום הזה יפסק?!!!!
הגענו.
וואו
חבל שלא ביקשתי מליון דולר.
"הגענו!" אייס קרא ויצאנו מהמכונית.
הקניון נגלה לפניי.
לא הייתי פה הרבה...
זה לא שהיה תקציב...
"בואו!" לוגן צעק ובאנו אחריו.
שמתי לב שככל שהתקרבנו לכניסה פרצופיהם הקשיחו.
נכון....
משפחת עולם תחתון....
'לאן הולכים?'
סימנתי
לאן שתבחר!זה היום שלך!
אייס ענה בראשי
חייכתי חיוך קלוש.
'בואו!' סימנתי וניסיתי לנווט את דרכי לחנות שממש רציתי להיות בה מאז שהיא נפתחה.
חנות קריסטלים וקסמים וספרים.
השילוב המושלם.
נכנסתי והבנים אחריי
התלהבתי מהדברים המגניבים וידעתי שהם היו מחייכים למראה המגוחך שלי אם הם היו יכולים.
'מותר לי לקנות דברים?' שאלתי
ברור! מה אתה אפילו שואל?!
הם אמרו במוחי באותו הזמן והסמקתי.
לקחתי כמה קריסטלים וספר.
ניגשתי לקופה
"עשרים דולר אדוני,מזומן או אשראי?" המוכרת העייפה שאלה בקופה
חיפשתי אם יש עליי כסף אבל מישהו דחף אותי מהקופה.
אייס.
"אשראי." הוא שלף כרטיס זהוב (פאקינג זהובבבב)
ושילם.
המוכרת בהתה בו וסרקה אותו והוא לא הגיב.
"אפשר את הקבלה?" הוא שאל בחוסר סבלנות והיא התעשטה ונתנה לו אותה.
יצאנו.
'תודה רבה לא היית צריך,הייתי מוצא כסף....' סימנתי
"פשוט תהיה בשקט.הכסף שלנו הוא שלך." אייס סינן...בחיבה?
המשכנו להסתובב ואני התפעלתי מחנויות והם נשארו אדישים אבל התלהבו איתי מחשבתית.
"אז מה בא לך לאכול?" לוגן שאל שנכנסנו למתחם האוכל
'רוצים פיצה?'
הצבעתי על דומינוס.
היה כבר שתיים ורבע בצהריים והייתי רעב.
או כן בא לי פיצה!
טום שידר
אני מאתגר אתכם לתחרות!
הוא אמר ברישמיות והבנים גלגלו עניים,מאשרים.
גיחכתי
התיישבנו והם הזמינו לכל אחד מגש.
הם בטח יסיימו הכל ...
אחרת איך הם כאלו שריריים וגבוהים.
אכלנו.
הם בלסו כמויות  ואני אכלתי שני משולשים.
"למה אתה לא אוכל?" לוגן שאל כאשר הם סיימו את המגש
'אני מפוצץ....יש מצב אורזים וניתן לאמא?היא לא אכלה פיצה הרבה זמן ...'
סימנתי והם הנהנו.
ארזנו ויצאנו לדרך.
-
אנחנו שוב במכונית.
השעה שלוש ואנחנו בדרך לעוד מקום...
'אני עייף...' סימנתי
"תישן...יש עוד שעה נסיעה..."
אייס הגיב.
הנהנתי.
ניסיתי למצוא איך להירדם בלי להפריע לשני הבנים שישבו לידי.
בסוף נרדמתי
----
קמתי,קולט שהעולם על צידו.
רגע מה?!
ישרתי את ראשי.
מסתבר שראשי נשען על זרועו של לוגן וידי החזיקה בידו של טום.
הסמקתי מהסיטואציה, מתיישר.
הבנים בהו אחד בשני,כנראה דיברו במחשבה.
'צהריים...' סימנתי
"בוקר טוב!" הם אמרו ביחד וצחקו.
הם כאלו משוחררים כשהם לא צריכים להעמיד פנים.
חייכתי
"בדיוק מגיעים!" טום אמר ופתח את הדלת בשבילי.
'תודה!'
סימנתי ואז ראיתי איפה אנחנו.
חוף הים.
אני מניח שקרנתי מאושר.
הסתובבתי לכיוון הבנים שכבר יצאו מהאוטו עם סלסלה בידיהם.
'הים!!!!' סימנתי בהתלהבות והם חייכו
"לא סתם הים..."
אייס אמר וטום חייך
"השכרנו את המקום כדי שלא יפריעו לנו."
לוגן אמר ופערתי את פי
'משוגעים.'
" זה נכון..."
הם אמרו ביחד
ירדנו לחוף ופרסנו שמיכה.
הם הורידו את חולצותיהם,חושפים מגוון שרירים וקעקועים.
הם ממש יפים
בהיתי בהם,סורק כל אחד
הם נשארו רק במכנסיים קצרים.
"אנחנו נכנסים למים!אתה בא?!"
טום שאל.
הנהנתי.
טוב נו הם כבר ראו אותי בלי חולצה.
הורדתי את חולצתי מנסה לא לתת למבטם להפריע לי.
רצתי לים וקפצתי לתוך הגלים.
"ריין!" הם צעקו ורצו אליי במהירות על, דואגים.
אבל אני הוצאתי את ראשי מהמים
'ים!!!!' סימנתי וצחקתי,הם הצטרפו.
השפרצנו אחד על השני ושחינו.
פשוט נהנתי.
כעבור שעתיים,בשעה שש התקפלנו.
הם נסעו ישר לבית שלהם.
' לא צריך לקחת את הדברים שלי?' שאלתי
שאני חושב על זה אני דווקא רוצה לגור איתם.
"אל תדאג שלחנו את האנשים שלנו שיקנו לך בגדים במידה שלך."
'איך אתם יודעים את המי....עזבו אני לא רוצה לדעת...'
אייס פלט נחרת צחוק וגם האחרים.
הם נכנסו לחניון האחוזה.
פעם ראשונה שאני יחקור אותה.
יצאתי מהרכב מחכה להם ותוך שניה הם היו בחוץ,איתי.
נכנסנו למעלית.
יש להם פאקינג מעלית!
עלינו עד קומה ארבע- הקומה שלהם.
היא הייתה כולה שלהם.
היו חמישה חדרים.
"תקשיב..." אייס פלו וכולנו הסתכלנו אליו
"אתה טכנית אמור לישון איתנו,באותה מיטה....אבל אם זה לא נוח לך....אתה יכול לישון לבד....החדר שלך אחרון מימין,שלנו אחד לידך."
הנהנתי.
'תודה שאתם מתחשבים בי....אני לא יודע האמתי...
אני מרגיש אליכם משהו...נראה מה אני יעשה'
פניהם אורו.
"טוב כנס להתקלח!יש לך פיג'מה מוכנה ליד הכיור!"
אייס אמר ונופף לשלום נכנס לחדר שלו- הלא משוטף
"אם אתה צריך משהו אנחנו פה."
לוגן וטום אמרו ונכנסו להתקלח גם.
נכנסתי לחדר.
הם פאקינג צוחקים עליי.
הוא היה ענקי!
מיטה,כורסא,שולחן,חלון עם נוף לבריכה הפרטית שלהם. והיו עוד שתי דלתות בחדר.
פתחתי אחת.
חדר ארונות,מלא מקצה לקצה בבגדים במידה שלי ובסטייל שלי.
הדלת השנייה זו בטח המקלחת...
נכנסתי ושוב פעם, ענקי.
טוב תתאפס.
נכנסתי להתקלח.
מוריד ממני את החול במהירות.
חפפתי את שיערי והסתבנתי.
כאשר יצאתי השתמשתי בפאן שמסתבר שיש...
הפיג'מה הייתה פיג'מה בעלת מכנס בגובה הברכיים וחולצה קצרה עם איור של הסמל של אוונג'רס.
אני מעריץ מארוול שרוף.
יצאתי מחדר האמבט.
מה לעשות עכשיו.
אני עומד לחקור פה .
יצאתי מהחדר יורד במדרגות עד הסלון.
כאשר נכנסתי אליו התפלאתי לגלות את סבסטיאן.
האבא שאמור להיות קשוח יותר.
האלפא.
הוא הרים את ראשו באטימות
'א...אדוני סליחה שהפרעתי לך...' סימנתי
שיט הוא יודע שפת סימנים?!
"זה בסדר ריין. אני שמח שעברת לגור איתנו. אין צורך לקרוא לי אדוני,רק סבסטיאן. אני אולי אחראי על כל המקום אבל אתה לא במאפיה ולא בלהקה.אין לי שליטה עליך."
הוא קרץ וחזר להתעסק במכשירו.
פניתי למטבח.
זה לא נראה כאילו יש אוכל מוכן.
אני אכין!
בואו נראה.
הבנים אמרו שהמאכל האהוב במשפחה הוא מוקפץ.
אז אני אכין מוקפץ.
הוצאתי מצרכים והתחלתי לעבוד.
כעבור רבע שעה סיימתי.
"מה זה הריח הזה?!" הבנים שאלו ביחד כאשר ירדו במדרגות
"אבא!אבא בישל עוד פעם?" הם שאלו את סבסטיאן
"לא...אבא אולי מבשל טוב אבל נראה לי שגם המיועד שלכם מבשל לא רע."
הם הפנו את ראשם לכיווני ורצו אליי.
"אתה הכנת את זה?" אייס שאל והחווה לכיוון השולחן הערוך לשישה ולכלי מלא המוקפץ שהיה במרכזו.
הנהנתי.
"יאי!" לוגן קרא וחיבק אותי,תוך שניה הייתי עטוף בזרועות השלישייה.
החזרתי חיבוק.
כעבור כמה דקות אלכס ירד וכולם ישבו לאכול.
מסתבר שגם אלכס תולעת ספרים אז דיברנו על דימדומים בזמן שהאחרים דיברו על מאפיה.
"טוב סיימנו לאכול!ביי אבא, אבא!אנחנו למעלה!"
טום צעק וגרר אותי עם הבנים לקומה הרביעית
הם פתחו את דלת החדר המשותף מכניסים אותי ונועלים.
'מ...מ...ה?' סימנתי ברעד
"תרגע בוא נשב." אייס אמר והתיישב על הספה לצד הבנים ואני על המיטה.
"תקשיב...נצטרך לסמן אותך היום...זה אומר שננשך אותך...זה נשמע מוזר...אבל זה יגן עליך ויגרום לך להבין את הרגשות שלנו יותר..." הוא אמר
הוא החסיר חלק
'ולגרום לי יותר משיכה אליכם...' סימנתי
הוא הנהן
"אנחנו לא נכריח אותך פשוט אם לא תעשה את זה היום המצב ידרדר....אתה יכול לסמן אותנו גם עם תעדיף ואז יהיה לנו קשר מלא ותוכל לתקשר איתנו במחשבה." לוגן הוסיף

הנהנתי

"אז?" טום שאל
'אני סומך עליכם.'
השבתי