הזאבים שלי

פרק 10

נ.מ אייס
הרגשתי כל כך טוב אחרי שסימנתי אותו.
אני שמח שיצא לי לעשות את זה ראשון.
הוא כל כך מדהים וביישן.
אני נמשך אליו ושמתי לב שהוא גם אלי וכמובן גם לבנים.
זו הייתה הרגשה נהדרת לדעת שמישהו שאתה אוהב ונמשך אליו נמשך אליך גם,וגם מודה שיש לו סוג של רגשות אלינו.
טום יצא מחדרו רק לאחר ארבעים דקות
"נו?" שאלתי בהרמת גבה
" חיכיתי שירדם...הוא כל כך שליו. הוא כזה חמוד..." הוא נאנח והתיישב על הספה בסלון ביחד איתנו.
לוגן ואני כבר שיתפנו חוויות.
הוא הקרין את מה שהלך איתו ועם ריין במחשבותינו.
כבר כמעט אחת עשרה בלילה.
"אתם לא חושבים שהגזמנו טיפה?זה שהוא הראה משיכה לא אומר שהוא נהנה ..." לוגן סינן מבין שיניו
" אני מבין שכולנו אוהבים אותו אבל צריך לקחת את זה לאט.יש לנו מזל שהוא לא עצר אותנו...היינו צריכים לנשוך אותו וזהו."
טום נאנח
"בנים.אנחנו מכירים אותו. אם היה קורה משהו הוא היה אומר לי.לנו.אז בואו נרגע.נתחקר אותו קצת בבוקר. תלכו לישון בנים- אתם צריכים את זה. אני אחזור מחר....יש לי משמרת במועדונים."
אמרתי והם הנהנו.
כולנו עלינו למעלה- הם ללכת לישון ואני להחליף לחליפה.
בדרכי לחדר לא יכולתי שלא להציץ בחדר המשותף בו ריין ישן, מותש מהיום הארוך.
נכנסתי- סוגר את הדלת של החדר ומתיישב על המיטה,ליד גופו הקטן.
הוא נראה כל כך שליו.
אני יכול לדעת מה הוא חולם אם אני רוצה.
רק ליצור חיבור קטן בין מחשבותינו ואני בפנים.
אייס לא.
פשוט לא.
אסור לך.
נאנחתי.
לא משנה מה הוא חולם- הוא רגוע,אני שמח.
סקרתי את גופו ושמתי לב שהייתה לא זיקפה קטנה  שבלטה דרך המצעים.
טוב לדעת שאנחנו מושכים.
זה תמיד טוב לדעת.
קמתי מהמיטה יוצא מהחדר.
סגרתי את הדלת באנחה ורצתי להחליף בגדים.

נ.מ. ריין.
קמתי בבוקר.
לא ראיתי כלום קורי השינה הפריעו לי וגם הייתי בלי משקפיי.
רכנתי לשידה שאני רגיל  שליד מיטתי אבל נפגשתי בחלל ריק.
מה?!
עכשיו התעוררתי רשמית- קם מהמיטה ומגלה שזו לא המיטה שלי.
רגע....
נכון עברתי לגור עם הבנים .
חיוך עלה על פני שנזכרתי באתמול.
התקדמתי לשידה שליד הקיר הנגדי לי מימין ולקחתי את משקפיי.
סוף סוף ראיתי טוב
מה אני אמור לעשות?
הם ערים?
לרדת למטה?
להשאר פה?
התיישבתי על המיטה מתעסק עם אצבעותיי.
זה תכנית גם הבית שלי עכשיו....
אני יכול לרדת לסלון...
אני מניח?!
נאנחתי קם שוב פעם ומתקדם לדלת,יוצא מהחדר.
מעלית או מדרגות?
אממממ....
מעלית.אני פאקינג עצלן.
לחצתי על הכפתור והמעלית נפתחה מאפשרת לי להכנס.
בואו נראה....
הנה קומת קרקע!
המעלית ירדה ואז נזכרתי שאני בפיג'מה ושלא סידרתי את שיערי
שיט
שיט
שיט
שיט
הייתה מראה במעלית (למזלי) אז סידרתי  את חולצתי ואת שיערי.
אני נראה מספיק טוב.
אני מקווה.
רגע שיטטט
יש לי זיקפה!!!!
הדלת נפתחה ומיהרתי לסגור אותה ולעלות חזרה.
רק עכשיו שמתי לב לכאב של איברי.
הסמקתי.
חזרתי לחדרי בריצה מטפל בה בשירותים.
בדקתי שאני נראה סביר.
נאחנתי בקול חוזר למעלית.
הדלת נפתחה בשנית
חושפת לפניי את קומת הקרקע.
התקדמתי למטבח, עיניי פוגשות באלכס וסבסטיאן יושבים ומדברים.
אלכס בחיוך וסבסטיאן בפנים אטומות.
הם נעצרו ששמעו אותי.
'בוקר' סימני רעדו ואלכס קפץ מכיסאו בחיוך.
שניהם נראו מקסימום בני שלושים אני תוהה מתי הם ילדו את הבנים...
"בוקר טוב ריין! בוא תשב איתנו! אם אתה רוצה קפה יש חלב סויה ורגיל במקרר!"
אלכס אמר בשמחה.
אדם של בוקר.
סבסטיאן הנהן "בוקר." הוא אמר בקול צרוד
הנהנתי והתחלתי לחפש את הכוסות.
"מגירה ראשונה מימין." אלכס - שכבר התיישב במקומו אמר
הנהנתי והתחלתי להכין לעצמי קפה.
התיישבתי באחד מהכסאות.
'סלחו לי על החוצפה...אבל איפה הבנים?' סימנתי
סבסטיאן הסתכל עליי
"העצלנים האלו ישנים ולאייס יש משמרת לילה."
הוא אמר וגיכח במרירות.
'תודה' סימנתי.
כאשר סיימתי לשתות פיניתי את הכוס ועליתי למעלה.
במדרגות הפעם.
אני הולך להעיר אותם.
יששששש
פתחתי דלת אקראית בקומה.
הייתה בחדר מיטה- כבר סימן טוב.
תלתלים ג'ינג'ים היו מונחים על הכרית בבלאגן.
התיישבתי על המיטה.
הפנים של טום היו שקטות.
לא עוד.
התחלתי לנער אותו.
כלום
ניערתי יותר חזק.
כלום.
אוקיי בואו ננסה משהו...
אני יכול לדבר איתם בראש?
תתעוררררר

חשבתי בחוזקה.
עיניו נפתחו במהירות עצומה סוקרות כל עבר במשך כחמש שניות עד שתפסו אותי.
"ריין אלוהים שישמור!אתה בסדר?קרה משהו?"
'לא סתם... ישנת כמו חמור ומשעמם לי.'
סימנתי
'אה,' הוספתי 'וגם כי בא לי להציק לך'
"אתה.כל.כך.מת." הוא סינן וקם מתחיל לרדוף אחרי בכל החדר עד שמעדתי על המיטה.
הוא עלה מעלי.
הסמקתי.
הוא הבין את הסיטואציה וחייך.
"תפסתי." הוא אחז בשתי ידי
ואני צחקתי.
הוא הצטרף במהרה, מתיישב ליידי.
'בוא נלך להעיר את לוגן!!!!' סימנתי וקמתי- מתקדם לדלת.
"אווווו אני כל כך בפנים!" הוא צעק
'שששש ידפקט' סימנתי והוא צחק.
יצאנו מהחדר וסימנתי לו לבוא אחריי לחדר שלי.
נכנסתי לחדרי (המושאל) ומילאתי כוס מים מהקיור בשירותים.
"הו לא ריין..." הוא לחש "הוא ליטרלי ירצח אותנו."
משכתי בכתפיי ויצאתי מהחדר.
נכנסתי לחדרו של לוגן.
הוא היה שכוב על הצד.
טום נשען על הקיר
'אני לא עושה את זה.' הוא סימן במשיכת כתפיים
חייכתי והתקדמתי למיטה.
מתיישב עליה בעדינות.
הפרצוף שלו נגלה אלי וגם פלג גופו העליון.
חייכתי- בא לשפוך את המים.
טיפה אחת הספיקה ליפול לפני שידו תפסה את הכוס במהירות-בעיניים עצומות.
"אני נשבע טום אני אפרק כל עצם בגוף הקטן שלך ואשלח אותך לקניבלים.לעזאזל."
הוא אמר בטון קשוח ועמוק
ואז נחיריו התרחבו והוא פקח את עיניו
"ריין?!" הוא שאל-המום טיפה.
חייכתי 'בוקר טוב'
"הוא אמר לך לעשות את זה?!" הוא סינן ובמהירות הבזק היה מול טום, ידו מצמידה את צווארו לקיר.
"לוגן..זה לא אני זה הוא." הוא אמר
לוגן הסתובב- כנראה טום הסביר לו.
"אתה הילד בן ה17 הכי חוצפן שפגשתי!" הוא צעק והרים אותי באוויר
לא יכולתי לסמן כאשר הוא שם אותי על כתפו כמו שק תפוחי אדמה .
אז עשיתי את הדבר הפשוט.
הרבצתי לו בגב.
"תרגע קטני." הוא אמר בקול סמכותי שלא יכולתי שלא לציית אליו.
הוא הוריד אותי.
טעות שלו.
החטפתי לו אגרופים בבטן מתעלם מנחוכותו חסרת החולצה.
זה לא פאקינג מכאיב לו.
"סיימת?"
הנהנתי מחייך.
הם צחקו והצטרפתי.
ירדנו למטה והתיישבנו בשולחן.
הוריהם כבר לא היו שם.
'מה זה משמרת לילה? סבסטיאן אמר שיש כזאתי לאייס...'
הם החליפו מבטים ובדיוק אז הדלת נפתחה.

אייס הופיע - בד חולצתו הקרועה מלא בדם שלא שלו והוא גורר גוף מתפתל.
עיניו היו קרות וריקות.
זוהרות באדום.
כולו נטף דם, והבן אדם שסחב נראה במצב רע יותר.
ידי כיסו את פי כאשר דמעות זלגו בעיניי.
"תפסתי את המזדיין הזה שחייב לנו חמישים מליון.איפה ריי..." משפטו נקטע כאשר שם לב אלי.
רצתי במדרגות בשיא המהירות שגופי המפגר יכול להפיק ונכנסתי לחדרי- נועל את הדלת .
"פאק!" נהמה הרעידה את כל הבית.