הזאבים שלי

פרק 29

נ.מ ריין
כאשר יצאתי מהמשרד של סבסטיאן הרגשתי הרוס.
אני לא יכול להאמין שככה הם חוו את זה.

אני הרסתי להם את החיים.
פאק
פאק
פאק
פאק
פאק
פאק
פאק
פאק
פאק
פאק
פאק
פאק.
אני גרמתי להם להגיע למקומות הכי שפלים שיש.
אני חרא של בן אדם.
דמעות הציפו את עיניי ומהרתי לרוץ לחדר הישן שלי, מקווה שהוא עדיין שלי.
פתחתי את הדלת במהירות, נדהם לגלות שהכל נראה אותו דבר והתיישבתי על הרצפה.
בוכה.
אני כועס על עצמי כלכך
אני צריך למות.
אני אגרום להם רק כאב.
פאק.
מה חשבתי לעצמי.
צרחתי.
צרחתי כל כך חזק
וצרחתי עוד פעם
ועוד פעם
ועוד פעם
ועוד פעם
הריאות שלי שורפות למרות שאני לא צריך אוויר.
"פאק! ריין!" לוגן נכנס במהרה לחדר והתיישב מולי, ואחריו הבנים, עושים אותו דבר ומתיישבים מולי.
"מה קרה?"
"מה קרה?"
"מה קרה?"
הם שאלו ביחד, הקול שלהם לחוץ, הם התבגרו בהרבה, ראיתי את זה עליהם,
אבל אני שובר אותם. מחליש אותם.
הרגשתי שאני נלחץ עוד יותר.
אני חייב לפצות אותם.
חייב.
אני צריך לתת להם כל מה שהם רוצים ויותר.
אני רוצה לתת ליצר שלי להשתחרר, כי הוא יודע מה לעשות.

הרגשתי שעיניי משחירות.

נ.מ טום
הוא ישב מולנו, עיניו מלאות בדמעות.
הגענו הכי מהר שיכלנו כאשר שמענו את הצרחות שלו.
עיניו החלו להשחיר לגמרי, לא משאירות שום צבע אחר.
הוא התיישר במקומו כאשר הן נצבעו, רכן קדימה,
וחייך.

מה?
לעזאזל?

הוא רכן קדימה וחיוך נסוח על פניו, "אני מצטער על הכל," לחש בעודו מתקרב ללוגן
"תנו לי לפצות על זה."
החיוך שלו גדל.
הוא לא נשמע כמו עצמו.
הוא נשמע בטוח בעצמו ורגוע.
אבל משהו באמירה הזאת שידר רק דבר אחד.

סקס.

הוא רוצה לפתות אותנו.
הוא רוצה לפצות אותנו כביכול.
הוא חושב שזה מה שחשוב לנו אחרי כל הזמן.
וזה נכון.
הזאב שלי לחש בראשי.
אתה שמעת פעם על כמה אבא שלך התחרפן כאשר הוא לא קיבל מאלכס במשך שלושה חודשים? תחשוב כמה זה שלוש שנים.
פאק.
הוא צודק.
ואם כמה שאני רוצה את ריין עכשיו, זה לא יעשה לו טוב.
ריין התיישב על לוגן והחל לנשוק לצווארו.
לוגן קפא ושלח לנו מבט,
"ריין, תפסיק." הוא סינן
הוא התרחק מצווארו של לוגן והסתכל עלינו
"למה? אתם מפחדים שלא תקבלו גם? אל תדאגו" הוא קרץ "אני יכול להשאר ער כל הלילה"
"ריין!" לוגן נהם " תפסיק."
ריין רק צחקק בתשובה
"אני מביןןןןןן" הוא משך את המילה האחרונה בהתגרות
"הא! אתם חושבים שאני רוצה סקס רק כדי לרצות אתכם? ממש לא. גם לי יש פאקינג צרכים.
ואני צריך שהם יסופקו." הוא לחש
"ריין תפסיק להתנהג כמו זונה! אנחנו לא רוצים לשכב איתך שאתה במצב הזה."
הוא קם מלוגן במהירות, גורם לנו לעמוד בדריכות.
"למה?! ככה אני הכי מלא ביטחון! לעזאזל! אתם לא פאקינג רואים את זה!" הוא נשף החוצה, העיניים שלו מתבהרות "לא! זה לא עושה לכם משהו?" הקול שלו חזר להיות מגרה, 
הוא לא שולט בעצמו
הוא נצמד אליי
"אני רוצה אתכם. עכשיו." הוא נשך את האוזן שלי בעדינות.
אני והבנים הבנו שאנחנו לא מתמודדים עם ריין, אלא עם היצר שלו. היצר המאוד חרמן שלו.
אם נתן לו ממש קצת הוא ירגע. לא לשכב איתו אפילו. וזה גם ירגיע את הזאבים... אייס שידר לי וללוגן
צודק. אישרתי ולוגן הנהן.
תפסתי את ריין מהמותניים וזרקתי אותו על המיטה, עולה מעליו.
"כן...טום..." הוא גנח בשקט, מעורר אותי.
אני לא יכול לעשות יותר מידי.
אסור לי לעשות יותר מידי.
נישקתי אותו בחוזקה, משתיק את הגניחות שלו.
הוא נשך את השפה שלי באגרסיביות והכניס את לשונו לפי.
לא.
הוא יתחרט על זה אחר כך.
קטעתי את הנשיקה וקמתי ממנו.
"טום...." הוא נאנח בשקט, גורם לי לרצות לחזור ולנשק אותו.
הפעם לוגן התיישב לידו, מעביר יד על בטנו ומכוון אותה לבטנו התחתונה.
ריין נהם, נהמה עדינה שהרעידה אותי מהיסוד.
לוגן אחז באיברו של ריין מעבר לבוקסר והחל לשפשף אותו
ריין הרים את אגנו, מגביר את מהירות החיכוך וגונח.
אייס התקדם במהירות ונישק אותו, חוסם את הגניחות וגורם לו להתפתל עוד יותר.
ובמהירות שיא ריין גמר, מלכלך את הבוקסר שלו.
לוגן ואייס קמו ממנו, נעמדים לידי.
"בנים..." הוא נאנח וחייך, חיוך שלא החזיק להרבה זמן.
עיניו התבהרו.
"מ...מה?" הוא מלמל, מסתכל סביבו.
הוא שם לב שאנחנו מתנשפים במקצת ואז שם לב לרטיבות שבבוקסר שלו
"אומייגד!" הוא נרתע אחורה "אני כל כך מצטער!!!" הוא השתנק
"אני... רציתי לתת לכם זמן לא.... שזה יקרה."
הוא מלמל.
"היי, הכל טוב!" אייס התיישב לידו ואחז בידו
"היצר שלך, היצר הערפדי שלך, דרש את זה. זה כמו שלנו יש את הזאבים... אנחנו יודעים להשתיק אותם, ואתה לא יודע להשתיק את שלך..." הוא הסביר
"זה עדיין לא מצדיק את איך שהתנהגתי..."
גיכחתי והיישרתי את מבטי אליו " הכל טוב ריין..." 
"אתם בטוחים?" הוא שאל בשקט
הניגוד בינו לבין היצר שלו עצום.
"כן ריין, גם אנחנו היינו צריכים את זה" לוגן הסביר.
הוא הנהן לאיטו
"אני יכול להכין ארוחת ערב? כפיצוי...."
הוא פשוט לא מבין ששום דבר שהוא עושה לא ישפיע על הדעה שלנו עליו.
הוא לא יבין שלא משנה מה יקרה אנחנו נאהב אותו.
"כמובן." השבתי והוא חייך חיוך מהוסס וקם.
"אני באמת מצטער. ואני מעריך אתכם על זה שהסכמתם לי לחזור אחרי שפגעתי בכם ככה."
הוא סגר את המכנס שלו ויצא מהחדר .
אחרי שהוא פגע בנו?
שיט.
מה פאפא סיפר לו?!
החלפתי מבטים זריזים עם אחיי, מבין שהם חושבים אותו דבר כמוני.
רצנו במהירות למשרד שלו.