הזאבים שלי

פרק 19

נ.מ טום
ריין החזיק את ידי בעודו בוהה בהוריי נלחמים.
הוא נראה מתלהב ומתעניין.
הוא במצב יציב.
אפשר לומר...
הוא שותה פעמיים בשבוע,מחייך, יוצר מגע פיזי...
כאילו לא שכבנו....אבל אנחנו כן מתנשקים.
זה טיפה מצחיק כי אם כולנו יחד אז הוא צריך לנשק את שלושתנו, כמובן אם הוא רוצה!
והוא פשוט מדהים.
הוא מתמודד עם המצב מדהים.
ואני אוהב אותו.

"עכשיו השלישייה מול ריין."
אבי, סבסטיאן, הכריז.
ידו הקטנה של ריין רעדה בתוך ידי.
לוגן התכופף לאוזנו
"אתה לא חייב." הוא לחש
ריין הניד בראשו לשלילה
'אני רוצה...זה יהיה...' הוא נעצר לרגע
'מעניין, לראות את היכולות החדשות שלי...'
שלושתנו הנהנו.
"ריין והשלישייה! אנא גשו לזירה." אבי קרא
ובין רגע מגעו של ריין עזב את כף ידי והשאיר אחריו רק אוויר.
ריין התייצב בתנוחת לחימה וחייך לעברנו חיוך מובך
אייס גיכח ורצנו לעמוד מולו.
"אחת"
ריין ייצב את עצמו
"שתיים"
לוגן סגר את אגרופיו
"התחילו!" אבי שאג והתנפלנו עליו במהירות הבזק.
הוא התחמק והגיע לצד השני של החדר תוך שבריר שנייה, חיוך מבזיק על פניו.
הוא קפץ במקומו טיפה,מתחמם, ואז רץ אלינו.

ארבעתנו הסתחררנו במערבולת של גפיים.
מודעים שאנחנו לא באמת יכולים לפגוע אחד בשני.
ריין נעצר במקומו,מפסיק לתקוף.
הוא הרים את פניו לכיוון שלנו.
העיניים שלו שיקפו עצב.
"היי,היי אהוב מה קרה?" התקופפתי על עקביי מולו.
'אני לא רוצה להלחם.זה לא אני.' הוא סימן קלושות.
הנהנתי
'אני מצטער אם זה הרס לכם...'
עיניי נפערו בהפתעה.
"מי הכניס לך את זה לראש?!אתה לא הורס לנו.אף פעם." עניתי בכעס- מושך את תושמת ליבם של לוגן ואייס.
"מה קרה?" לוגן שאל ברוגע
"הוא לא רוצה להלחם." הפניתי את מבטי לכיוונו
"הסברתי לו שזה בסדר גמור." מבטי נדד לעיניו הכחולות של ריין.
הוא כל כך יפה.
התיישרתי ופניתי לאבי
"אנחנו סיימנו פה." קבעתי עובדה והוא הנהן- מבין את המצב
"בוא ריין." לחשתי והושטתי את ידי.

מגעו החם חזר אליה והרגשתי מדהים.

ארבעתנו יצאנו ועלינו לחדר המשותף, נועלים אחרינו.
גם הבנים וגם אני שמנו לב שמשהו קרה.
"ריין....מה קרה?אתה לא בסדר היום..." אייס שאל בעודנו מתיישבים על הספה.
ריין התיישב על המיטה.
הוא שיחק עם אצבעותיו וראשו היה מורכן.
"ריין." לוגן היסה בו
'אני,'
רגלו החלה לטופף על הרצפה.
'אני חושב...'
ידיו חדלו לנוע
'אני אוהב אתכם...'
מבטו הורם מהרצפה וננעץ בעינינו.
מבטו היה חם ונעים.
'ואני חושב...'
הוא המשיך
'כמובן רק אם זה בסדר מבחינתכם...'
מבטו נדד לחלון
'אני חושב שאני מוכן ל....אתם יודעים..לעשות את זה.'
ידיו סימנו בזריזות.
'כמובן שאני אבין אם אתם לא מסכימים אנחנו מכירים רק חודשיים וחצי...'
"ברור שאנחנו מסכימים!"
אמרנו ביחד.
אופס?
יותר מדי התלהבות?
הוא חייך חיוך נבוך.
"אוי אלוהים!" אייס ציחקק וחיבק אותו.
הצטרפנו מיד.
נישקתי את קודקוד ראשו.
"אני שמח שאתה סומך עלינו." לחשתי לאוזנו.
----
השעה שש בערב והוא גורר אותנו לראות אנימה.
כאילו סבבה והכל ...
אבל מה הפואנטה בילד בן 13 עם טראומות שמזמן שד כדי לעשות עבודות ולהשיג נקמה?
כאילו דפאקקקק

"למה הבלונדה כזאת מעצבנת?!" אייס שאל ביאוש

'שששש היא הארוסה שלוווו' ריין סימן בהתלהבות
"אוי לי." אייס נאנח וריין דפק לו כרית בראש
אייס פער את עיניו
"סלח לי?!" הוא גיכח וזרק על ריין כרית, ריין התחמק והכרית פגעה בי.
"אתה רוצה למות בכוונה!?" שאלתי בכעס והחזרתי לו מכה עם הכרית.
"מלחמתתת כריותתתתתת" לוגן צעק והעיף עלינו שמיכה
"נכון לוגן,כ ר י ו ת " נאנחתי וכולנו צחקנו.

קולות של דלת נפתחת הפתיעו אותי והסתובבתי במהירות.
בדלת הכניסה עמדה לא אחרת מאשר.
דורין.
הדודה המדהימה שלנו.
"שלום חמוריםםם" היא צעקה ואז נעצרה, עינייה נפגשות בעינייו של ריין.
"או
מיי
גוד!"
היא לחשה בפה פעור.
"הוא ה..." היא הצביעה עלינו ואז עליו.
הנהנו.
חיוך נפרס על פניה המנומשות.
היא סגרה את הדלת והתקדמה לכיווננו.
"דורין,מה את עושה פה?" אייס שאל בהפתעה
"אחי הזמין אותי. אנחנו יוצאים היום.
אתה יודע....להתעדכן."
היא חשפה שיניים
"ואני לא יודעת אם אתם בקטע אבל לכם יהיה בית פנו-" כרית פגעה בפניה.
היא פערה את פיה בהלם.
"לוגן.....האיפור...." היא מלמלה
"טוב תחזרו להנות אהובים!"
היא מיהרה להעלם במעלה המדרגות.
ריין קבר את פניו בבירכיו
'לא אמרתם לי שזה לילה פנוי...'
אם הוא היה יכול להסמיק....
"מה נראה לך שהם ישארו?"
שאלתי והוא החטיף לי קלות.
''אני לא רוצה להלחם.זה לא אני.'' חיקיתי אותו.
'חוצפן.' הוא הפנה אליי את גבו
סובבתי אותו לכיווני
"זה נכון."
נשקתי לשפתיו והוא תפס בשיערי מושך אותי לכיוונו.
שפתינו נפרדו והוא עשה לי אצבע שלישית.
העמדתי פניי מתעלף.
"הזוי." אייס ולוגן סיננו