נ.מ. טום
ריין איתנו כבר שבוע, ואני יכול להישבע שאני והבנים מרגישים יותר טוב.
כשהוא היה רחוק ממנו הרגשנו רע, גססנו.
אבל עכשיו שהוא פה עוד פעם.... אני מרגיש שאני מתחזק.
הוא עדיין קצת נבוך ממה שקרה לפני שבוע.
הוא לא רצה ליצור קרבה כל כך גדולה ביום הראשון אחרי שלא התראינו שלוש שנים....אני מניח...
אבל אני יכול לומר בוודאות
הוא עדיין מרגיש אלינו משהו.
משהו חזק כמו מלפני שלוש שנים ואפילו יותר.
אני מרגיש את ההילה שלו בכל רגע.
-
פתחתי מיילים אקראיים בלפטופ שלי, בודק כל מיני שטויות ששולחים לי.
אני רוצה לחזור הביתה.
לריין.
"אדוני, אחיך מחכה בחוץ." קול מקוטע נשמע מהאוזניה שלי
"תכניסי אותו." עניתי, מבטי לא סב מהמיילים.
"היי טום." לוגן התיישב מולי
"היי לוגן, הכל טוב?" שאלתי בחוסר עניין.
לא הספקתי לשתות קפה וזה דופק אותי
"לגביי ריין," עיניי זינקו במיידית מהמסך "הפסיכיאטרית של הלהקה באה למשרד שלי ואמרה שיש לה משהו חשוב לספר לנו."
מה?
איך היא קשורה...
"היא מחכה בחוץ עם אייס, אפשר להכניס אותם?" הוא שאל ואני הנהנתי בחשש.
אייס נכנס לחדר, אחריו נכנסה אישה בת כארבעים והתיישבה.
"בוקר טוב אלפות." היא פתחה "אני קלאודיה, הפסיכיאטרית של הלהקה."
"תגיעי לעניין, אין לי זמן לזה." נהמתי
היא הנהנה
"לפני כשנה ריין הגיע אליי."
מבטי נפגש עם של הבנים
"הוא סיפר לי שהוא חושש מדבר מסוים."
הרמתי גבה בספק
"אז דיברתי איתו קצת והפניתי אותו לאבחון."
נהמנו
"איזה אבחון?"
אייס שאל באגרסיביות גורם לנשימה מבוהלת להימלט מפיה
"אבחון שנועד לבדוק האם הערפד שלו דומיננטי"
שדה ראייתי נצבע באדום, למה לא ידענו מזה?!!
"התוצאה הייתה חיובית.זה כמו שלנו,אנשי הזאב יש את הקול של הזאב בראש שלנו רק שאצלו הוא הקול, זו אישיות אחרת שתתפרץ בלי התראה. כמו שלכם הזאב מתפרץ לפעמים, אז לו הערפד יתפרץ לפעמים. והערפד הזה, עם כל הכבוד אלפות, מאוד חכם. אל תשוו את זה לזאבים, ששוב פעם עם כל הכבוד חושבים בצורה חייתית יותר, זה כמו אדם נוסף בגוף שלו."
פאק.
פאק.
פאק.
פאקינג שיט.
זה מה שקרה ביום שבו נפגשנו שוב.
פאק.
לא יכולתי לשלוט בעצמי יותר ונתתי לזאב שלי להשתרר, משתנה במהירות ונעמד לצד הבנים שהשתנו זה עתה.
ולמה את חושבת שנסלח על זה?
היא בגדה בלהקה.
זה בלתי נסלח.
"אני לא חושבת שתסלחו. מגיע לי שתענישו אותי.
רק רציתי שתדעו מזה."
היא הרכינה את ראשה בכבוד.
אנחנו מעריכים את הנכונות שלך. אבל נצטרך לפעול נגדך. כל פעם שנוותר למישהו זה יוריד את ההשפעה על הלהקה שלנו.
אייס אמר והיא רכנה על ברכייה מולנו.
"שמחתי לעזור לכם ואני מתה בכבוד." היא חייכה כאשר שיניו של לוגן כרתו את ראשה.
----
"ריין אנחנו בבית!" אייס קרא כאשר נכנסנו.
הוא לא ענה.
הורדתי את המעיל ותליתי אותו על המתלה, מתקדם לעבר המטבח.
וכפי שניחשתי, ריין עמד שם ובישל צהריים.
חיבקתי אותו מאחור "היי ריין." לחשתי
"תעזוב אותי." הוא אמר במהירות, קולו יציב.
מה?
"אני לא ריין." הוא לחש
אה.
"הבנתי ששמעתם על העניין הזה."
הנהנתי והוא הסתובב
" אז תדעו שאני שומר עליו מכל משמר. הוא אוהב אתכם. ואם תעזו לפגוע בו אני יהרוג אתכם." הוא אמר באופן תוקפני
הנהנתי בשנית
"אני מכבד אותך. אבל אם אתה תגרום לו לעשות משהו שהוא לא רוצה אני אדאג להפטר ממך."
מבטו התרכך "אני לא אפגע בו. אני אולי יבטא את הרגשות שלו בדרך יותר חזקה," הוא סרק אותי במבטו "אבל לא אפגע בו."
"טום," אייס התפרץ למטבח- נעצר שרואה את ריין ליידי, סליחה .... הנשמה האחרת של ריין?
אייס סרק אותו "זה לא ריין נכון?" הוא שאל והנהנתי באישור
אייס החליף את פרצופו לקשוח יותר
"אתם תואילו בטובכם לקרוא ללוגן שנשב לדבר כולנו?' הוא שאל ויצא מהמטבח לכיוון חדר הישיבות.
החלפתי מבטים עם אייס והלכתי אחריו.
---
כולנו התיישבנו בכיסאות אשר פזורים מסביב לשולחן העגול
"אז כפי שכבר הבנתם אני הערפד של ריין," הוא פתח "ולא אני לא אותו דבר כמו מלפני שלוש שנים. אני בעל שליטה עצמית עכשיו, אני לא אנסה לרצוח אתכם." הוא גיכח
"וכמובן אני לא רוצה שתקראו לי הערפד של ריין, קוראים לי רואן."
YOU ARE READING
הזאבים שלי
Werewolfריין הוא נער מיוחד. הרבה היו מגדירים אותו כנכה דפוק. אבל הוא לא מגדיר את עצמו כך. להפך הנכות שלו עוזרת לו להבין על מי הוא סומך. הוא אילם סלקטיבי. אבל יום אחד מופיעים 3 אנשים מוזרים בתיכון שלו ובמהרה מתחילים לנסות להתחבר אליו. למה? הספר עובר עריכה עכ...
