נ.מ ריין
אני גר איתם חודש.
לא הלכתי לבית ספר כל הזמן הזה
("מה זה יעזור לך בחיים?תראה אנחנו הסתדרנו" 'אתם אנשי מאפיה.אתם רוצחים אנשים בשביל כסף' פה הם הרימו ידיים ואני לומד עם מורים פרטיים)
זה די נחמד.
לגבי המצב בנינו....אני לא יודע.
לא התנשקנו מאז אבל יש חיבוקים ואנחנו מתקרבים...
אני לא יודע מה אני מרגיש לגביהם...
הם כל כך נחמדים ותומכים אבל יש להם בעיות...
אני לא יודע מה הם חושבים עליי....
אוף.
"ריין אתה איתנו?" טום הזיז את ידו מול עיניי
'מה?או אם סליחה...' סימנתי תוך כדי שאני מתאפס.
"הכל טוב." אייס חייך
"שאלנו אותך אם תרצה ללכת איתנו לאירוע הערב." לוגן ריענן
'אה כן לגבי זה...איזה אירוע זה?'
סימנתי בשאלה
"אירוע יום הולדת לאיזה איש חשוב בעולם התחתון...ולפני שאתה נלחץ, ריין!אנחנו נהיה שם ואחד מאיתנו לפחות יהיה איתך בכל מצב וזמן."
אייס הסביר בשנית
הנהנתי,חושב לשניה.
אם הם חושבים שזה בטוח מספיק אני סומך עליהם.
"אבל תישאר איתנו. אל תפתח שיחות עם זרים.אל תשת.."
טום התחיל למנות דברים בטירוף כאשר קטעתי אותו
'הכל טוב...אני מודע שיש שם אנשים מסוכנים...אני אקשיב לכם. הכל טוב.'
סימנתי,מרגיע את שלושתם.
"טוב קטנצ'יק...יש לך עוד שעה שיעור גיאוגרפיה.
ואנחנו צריכים ללכת לעבודה." לוגן הציב עובדות
'נו אז מה אתם מחכים?!תעלו להתארגן יקופים!' סימנתי
הם גיכחו וקמו מהכיסאות שלהם.
אה כן שכחתי לציין שהשעה שמונה בבוקר...
ושאנחנו רק קמנו לפני איזה חצי שעה ...
שזה אומר שאנחנו בפיג'מה שלנו.
לפחות אני.כי אני מועיל בטוב ליבי ללבוש חולצה!
"ביי נמוכצ'יק!" טום בלגן את שיערי והם עלו לחדרים.
נשפתי על קצוות שיער שנכנסה לי לעיניים והסתירה לי את המטבח.
מה אני עושה במשך שעה?!
נאנחתי בקול ועליתי לחדרי.
נעמדתי מול הדלת שלי כאשר שמתי לב שכמה דלתות ליד מונח טלפון זרוק על הרצפה.
התקדמתי לעברו,המכשיר של לוגן.
איזה מבולגנים למען השם...
דפקתי על דלת חדרו של לוגן.
כעבור דקה הוא פתח אותה-עומד מולי בחליפה יקרה.
פני האדימו והושטתי את המכשיר לכיוונו,הוא אחז בו והכניס לכיסו.
'אם...נפל לך המכשיר אז כן .. ביי...'
רצתי לחדרי,נועל אחרי.
מה לעזאזל?!
ריין?!
מה זאת ההרגשה הזאת?!
נשמתי עמוק,נרגע.
הסומק לא עזב את פניי עד כאשר הם צעקו לי מעבר הדלת שהם יוצאים לעבודה והמורה תהיה פה עוד עשר דקות.
החלפתי לבגדים רגילים והתחלתי לסבול שעתיים של גאוגרפיה.----
'אני אצטרך להתלבש כמו מה?!' סימנתי בחדות,מבוהל עד מוות.
הבנים עמדו מולי בפרצופים אטומים
"כמו זונה." טום חזר על עצמו
'אני לא עושה את זה!אין מצב!' סימנתי בגסות ובמהירות כדי שזה ידמה צעקה
"ריין תקשיב...זו הדרך היחידה...אסור שידעו שאנחנו בזוג...סליחה בכל סוג של חברות עם אף אחד...יכולים לנצל את זה ...ובמילא מקובל להביא את הזונות או הפרטנרים למסיבות כאלו."
לוגן הסביר ברוגע
'כן?!אז למה אני לא יכול להיות פרטנר?!' נאנחתי
"כי פרטנרים זה משהו קבוע לא כמו זונה." אייס הציב עובדה ולא יכולתי שלא להסכים.
אז ישבתי שם.
מובך.
וסמוק עד מאוד.
נאנחתי 'בסדר....אבל על מה מתערבים שאתם מחרטטים לי את זה כדי לראות אותי איזה חצי ערום?'
חיוך הסתנן לפניהם
"אולי."
"אולי."
"אולי."
הם אמרו בתיאום ואני נאנחתי.
'טוב נו...איפה הבגדים?' סימנתי ברצון עז לסיים עם זה.
"בחדר ארונות..." טום סינן בצחוק
"בהצלחה לך." אייס אמר והם יצאו מהחדר.
נאנחתי.
למה אני חייבבבבב
הם לא אמורים להיות מיועדים שלי או איזה בולשיט אחר?
הם לא מגוננים?
לא משנה...
נכנסתי לחדר הארונות ועיני נתקלו בקופסא.
הרמתי את המכסה עוצם את עיניי.
1
2
3
פתחתי את העיניים פוגש מולי בד שחור.
הוצאתי אותו,מה שהסתבר ככמה חלקים שנפלו על הרצפה,כולם קצרים מידי.
הרמתי משהו אקראי.
חולצה.
לא, לא חולצה רגילה.
פאקינג חולצת בטן.
קצרה.
מידי.
תהרגו אותי.
עכשיו.
הורדתי את חולצתי ולבשתי אותה- מסתכל על המראה.
היא הגיעה לי לפופיק והייתה בגזרה של גופייה רופפת.
ביכ.
אני סובל.נקסטטטט!!!
הרמתי את המכנסיים ולבשתי אותם.
הם היו קצרים (מאוד) ובגזרה נמוכה.
אה שכחתי לציין שהיה מחובר אל המכנס גרביון רשת?
כן...
אני נראה כמו פאקינג זונה...
יצאתי מהארון (ה.כ. כחכחכצ שיט הייתי חייב סורי)
והתיישבתי על המיטה.
שלוש דפיקות נשמעו על הדלת.
מי זה?
פתחתי אותה ומולי התגלתה אישה בין גיל שלושים לארבעים.
"שלום ריין!!!" היא נכנסה לחדר בהתלהבות מתיישבת על המיטה.
'מי את!?' סימנתי מבוהל ביותר
"אוו כן נכוןןןן אני אחותו של סבסטיאן- נועה.
הדודה של המיועדים שלך. הם הקפיצו אותי עד לפה כדי שאני אאפר אותך.
הם כל הזמן מדברים עליך ריין פה ריין שם...
תשב פה מולי...כן יופי...
הם אומרים שאתה כזה מדהים אני כל כך משפפת אתכם!"
היא הוציאה צללית אפורה מעושנת והחלה לטפוח על עיניי
"אתם שכבתם כבר?כי הם כל הזמן מדברים על הגוף שלך...איכ ימגעולים.לפחות אין לכם מערכת יחסים רעילה כמו של אלכס וסבסטיאן בהתחלה.."
היא מלמלה לעצמה והמשיכה לאפר אותי,מושכת אייליינר עבה על צד עיני.
היא ממש חופרת...אבל נחמדה...
כזאת אחות גדולה קטנה ...
אבל יש לי שאלה.
'נועה...בני כמה אלכס וסבסטיאן?' סימנתי
"זקנים אחושרמוטה...סב בן 52 ואלכס 45...אבל הם בני אלמוות אז הם נשארים כאלו חתיכים שונים ומיוחדים!" היא גלגלה את עיניה.
כאשר היא סיימה לאפר אותי נפרדתי ממנה בשלום והתיישבתי על המיטה.
שבע חמישים.
"ריין תרד!" טום צעק מלמטה.
עצלן.
נעלתי את המגפיים השחורים ויצאתי מהחדר יורד במדרגות עד אליהם.
הם עמדו שם שלושתם וסרקו אותי.
אני נשבע לכם הפכתי לפאקינג אדום כולי.
"בוא." לוגן אמר והלכנו לרכב.
יש לנו הופעה לדפוק.
YOU ARE READING
הזאבים שלי
Werewolfריין הוא נער מיוחד. הרבה היו מגדירים אותו כנכה דפוק. אבל הוא לא מגדיר את עצמו כך. להפך הנכות שלו עוזרת לו להבין על מי הוא סומך. הוא אילם סלקטיבי. אבל יום אחד מופיעים 3 אנשים מוזרים בתיכון שלו ובמהרה מתחילים לנסות להתחבר אליו. למה? הספר עובר עריכה עכ...