הזאבים שלי

פרק 21

נ.מ. אייס
"אתה בסדר?" לוגן שאל והסתכל לריין בעיניים.
"אתה דיי שקט." לחשתי, וכשהבנתי מה אמרתי הנדתי את ראשי ותיקנתי את עצמי. "אתה לא מתקשר איתנו."
"בכלל נהנת?" טום שאל בנימה מתוחה .
הוא הסתכל לשלושתנו בעיניים.
כל כך עמוק.
אני יכול לטבוע בעיניו הכחולות.
"ברור שכן דפוקים! זה היה הדבר הכי טוב שחוויתי-" קול עדין נשמע בחלל החדר.
זה היה הצליל הכי יפה ששמעתי בחיי.
רך,קטן ונעים.
צליל שפינטזתי לשמוע כבר עשר שנים.
"ריין...." לחשנו בתיאום מושלם
" דיברת."
ידו עלתה לצאוורו וגירדה אותו.
הוא מרגיש לא בנוח.
ריין בלע את רוקו והסיט מבט.
שיט.
הגזמנו בתגובה?
או שהוא מתחרט?
"טה דה?" הוא לחש וסימן עם ידיו את הסימן המוסכם של מחיאות כפיים.
המתח באוויר היה בלתי נתפס.
אבל אז טום, כמו טום...
פשוט...
צחק.
והצחוק העמוק שלו גרם לכולנו לצחוק בבת אחת.
לוגן ליטף את השיער של ריין,שעדיין נשען עליו, ונאנח.
"אני שמח שאתה מרגיש איתנו חופשי."
ריין חייך ופתח את פיו
"אנ...י באמ...ת מרגיש איתכם חופשי ."
המשפט היה קטוע טיפה.
כאילו ריין מתקשה להגות אותו...
אחזתי בידו וחייכתי.
"אתה מדהים." לחשתי לאוזנו והוא חייך חיוך נבוך.
"אבל...ההורים שלכם לא יכולים לשמוע אותי...נכון?" הוא לחש ושיחק עם אצבעותיו
טום אחז בפניו
"לא. הם לא יכולים. קרלוס מסנן את זה לגמרי."
הוא הסביר לו, וליטף  את הלחי שלו.
"אוקיי."
ריין הרכין את ראשו ושיחק בבד של מכנסיו.
"עכשיו ריין...אני יודע שאתה בסדר, אבל אני אשאל בכל זאת. אתה בסדר? לא במובן הפיזי אלא יותר הנפשי.
איך הרגשת?
היינו בסדר?
פחדת ממשהו?"
שאלתי באיטיות מסתכל על קבוצת שערות לבנה שזזה ממקומה.
"אני בסדר...זה פשוט..." הוא נאנח " אני מפחד שלא נהנתם כי לא עשיתי כלום... אתם רק גרמתם לי להרגיש טוב...אתם לא הרגשתם כלום ...כאילו פשוט עשיתם מה שהיה צריך בלי לחשוב על עצמכם..."
הוא מלמל והניד את ראשו
"היי, היי..." לוגן נאנח וליטף את שערו
"אל תחשוב ככה." הוא פקד בשקט
חייכתי חיוך קטן " ריין, אני לא יודע מה עם האחרים אבל זה היה בין הרגעים הטובים בחיי. וזה לא קשור כמה אתה נוגע או כמה אתה עושה...אנחנו נהנים לגעת בך,לגרום לך אושר... זה הדבר הראשון והכי חשוב אצלנו."
הוא הרים את ראשו וחייך, חיוך גדול ואמיתי.
זה היה הרגע שהבנו.
למרות כל הדברים הרעים שחווה,
כל הקושי,
הבעיות,
הוא עדיין נותן לנו ניסיון. הוא פאקינג סומך עלינו.
"אנחנו כל כך אוהבים אותך ריין." טום הציב עובדה בטון נמוך ושקט והעביר בריין צמרמורת.
אנחנו משפיעים עליו,
לפחות כמו שהוא משפיע עלינו.

"אפשר ללכת לישון? אני עייף..." ריין שאל והנהנו באישור.
"אתה לא רוצה להתקלח קודם?" לוגן שאל וסילסל קבוצת שערות סוררת סביב אצבעו.
"כן אתה צודק..." ריין פיהק ויצא מהמיטה.
גבו החשוף נגלה אלינו בעודו לוקח מגבת נקייה מהארון ונכנס למקלחת,סוגר אחריו את הדלת.
"וואו." לוגן לחש בחיוך והסתכל עלי ועל טום.
" זה היה מדהים." טום הסכים איתו ואני חייכתי.
"הוא מדהים." הוספתי בלחש, מודע לעובדה שאם ריין מתאמץ הוא יכול לשמוע אותנו בעזרת חושיו החדשים.
האזנתי לקולות מכיוון חדר האמבטיה.
צעדים קטנים ורכים,
ברז חורק שנפתח ומתחיל למלא את הז'קוזי,
רחש המים כאשר ריין נכנס לתוכם.
יכולתי רק לדמיין איך הוא נראה כרגע.
אבל כאשר הוא לא לידי אני מרגיש כאילו זה רק חלום, חלום טוב מידי.
המשכתי להאזין ברוגע למים הזורמים עד אשר שמעתי את הצליל המועדף עליי.
"אתם..." גמגום נשמע מעבר לדלת " אתם רוצים...להצטרף?" המשפט נאמר ברוך ובהיסוס,
וגם אני וגם הבנים התעוררנו עקב בקשתו.
"הוא באמת שאל?" טום לחש והצביע לעבר הדלת של האמבטיה.
לוגן ואני הנהנו.
חיוך הבזיק על פנינו.
קמנו בשקט ולקחנו מגבות, מתייצבים מול הדלת המפרידה ביננו לבין ריין.
טום לחץ על הידית ופתח את הדלת.
החלל היה מלא אדים אשר טשטשו את שדה ראייתנו, אבל הם לא הצליחו לטשטש את הצלמית של ריין היושב בתוך הז'קוזי.
הנחנו את המגבות וריין סובב את ראשו לכיווננו,מחייך.
הורדנו את הבוקסרים ונכנסנו בזהירות לז'קוזי.
המים החמים והחלביים חיממו אותי בעודי מתיישב.
שמתי לב לשאריות של פצצת אמבטיה בקצה של הז'קוזי.
ריין בהה בנו.
שיערו הלבן היה מלא בועות ועיניו הכחולות כמעט וזהרו עקב כל הלבן שסבב אותו.
הוא נראה כמו מלאך.
"תודה." הוא לחש וחייך.