הזאבים שלי

פרק 22

נ.מ. ריין
עבר שבוע מאז שלקחו לי את הבתולים.
כאילו....
לקחו לי אותם לפני, בצורה מאוד לא נעימה, אבל אני לא מחשיב את הפעם הזאת.
כי נולדתי מחדש.
אני ערפד...
נכון?
בשבוע הזה אני והבנים התקרבנו אפילו יותר,וחוץ מזה שזה גרם להם שמחה זה גרם לי להרגיש חופשי אחרי הרבה זמן.
העובדה שאני מתקשר איתם ולא בעזרת סימונים אלא בעזרת הקול שלי היא מדהימה.
אני שמח.
בכנות.
--
"ריין!!!!"
הקול של טום פילח את הדממה שסררה בקומה הרביעית.
וכמובן שהוא חייב לצעוק.
סגרתי את הספר שאני קורא עכשיו , הספר השלישי בסדרה של המועמדת, וירדתי במדרגות.
טוב אני לא חושב שאפשר להגדיר את זה לרדת במדרגות....
זה היה יותר ריצה סופר מהירה עד למטה.
התחלתי לנצל את היתרונות שהגוף החדש שלי נותן.
"מה?" שאלתי כאשר התיישבתי על השיש במטבח ונעצתי את מבטי בו.
"הבנים עובדים היום בערב," הוא פתח ונשען על ארון המטבח " אז חשבתי שאולי תרצה לצאת לאנשהו?"  שאל בחיוך ושילב את זרועותיו.
נדלקתי מיד מהבקשה ולא יכולתי למנוע מחיוך לעלות על פניי.
הרעיון קסם לי, אני לא יוצא הרבה מהאחוזה ... וגם אם כן היציאות היחידות הן כדי לצוד.
לראות אנשים אחרי כלכך הרבה זמן שאני מבלה באותה חברה ....
נשמע רעיון נחמד.
"אני אשמח!" עניתי בהתלהבות והוא התקדם לעברי.
שפתיי נפגשו בשפתיים שלו.
וזה היה ניגוד כל כך מושלם
השפתיים החמות שלו כנגד הקרות שלי.
ידיי אחזו במותניו, מקרבות אותו אליי.
ידיו גלשו במורד גבי והצמידו אותי אליו עוד יותר.
הפסקתי את הנשיקה והשענתי את ראשי עליו.
"אני אוהב אותך." לחשתי.
"תאמין לי שגם אני אוהב אותך." הוא החזיר.
נשארנו בחיבוק שלנו עוד כמה דקות עד שאלכס נכנס למטבח.
"בוקר טוב רייני!" הוא השתמש בשם החיבה שהצמיד אליי כאילו הוא שמי האמיתי.
נחלצתי מחיבוקו של טום ופניתי לאלכס
'בוקר טוב!' סימנתי בחיוך רחב.
"הבנים וסבסטיאן יוצאים עכשיו לעבודה ותהיתי האם תרצה להתלוות אליי היום?" אלכס שאל.
הסתובבתי להביט בטום בפרצוף שואל והוא הנהן בראשו כמסמן שזה לא יתנגש עם הפעילויות שלנו.
'אוקיי'
"נהדר! הם יוצאים עוד מעט...נצא איתם?" הוא שאל והנהנתי. 'ביי' סימנתי והתקדמתי למדרגות, משאיר את טום ואלכס מאחור.

אני רוצה לומר בוקר טוב לבנים.
הגעתי לקומה הרביעית במהרה והתקדמתי לעבר החדר של לוגן.
הדלת השחורה ניצבה מול פרצופי ואני הרמתי את ידי כדי לנקוש עליה, אך צעקה נשמעה לפני שעשיתי את זה " אתה יכול להיכנס ריין!"
לפעמים אני שוכח שגם להם יש חושים חדים.
פתחתי את הדלת בעדינות ונכנסתי לחדר סוגר את הדלת אחריי.
סרקתי את  החדר, מחפש את לוגן
" אני במקלחת!" צעקה נשמעה וציחקקתי, נכנס לחלל המקלחת.
"בוקר טוב לוגן!" חייכתי לעברו כאשר גופו העצום נגלה לעיניי.
הוא בדיוק סירק את שערו.
הוא כבר היה לבוש בחליפה שהתאימה לו כמו כפפה, השעון האהוב עליו הונח על מפרק ידו.
הוא פנה להביט בי בחיוך קטן.
" בוקר ריין, איך ישנת?" הוא שאל בעודו ממשיך לסרק שערו
" ישנתי נהדר!" עניתי בחיוך.
אני לא יכול שלא לחייך לידם.
"אתה יוצא היום עם אבא נכון?" הוא שאל בחיוך.
הם ככל הנראה סיכמו את זה מראש.
"אהאה ואני כל כך מתרגש לראות אנשים כבר!" עניתי בשמחה, עיניי ננעלות על שלו.
נעמדתי על קצות אצבעותיי והוא הבין את הרמז ורכן אליי, מאפשר לי להניח נשיקה על שפתיו.
"אני הולך לבדוק מה שלום אייס, אוקיי?" שאלתי והוא הנהן בחיוך.
חיבקתי אותו ויצאתי מהחדר.

המשכתי ימינה עוד שתיי דלתות ונקשתי על הדלת של אייס.
"פתוח!" הוא קרא מהעבר השני.
נכנסתי וסגרתי את הדלת מאחורי.
אייס התעסק בטלפון שלו אך כאשר קלט את הריח שלי הוא הניח אותו על המיטה וקם לעברי.
ההר אדם שהוא ניצב מולי והכריח אותי לשבור את הצוואר כדי להסתכל בפניו.
אם אני לא טועה השלישייה היא איזה מטר תשעים...
"באתי לומר בוקר טוב." חייכתי חיוך נבוך.
הוא צחק וטפח על ראשי.
"נו אז תאמר." הוא השיב וגרם לי לפרוץ בצחוק.
"בוקר טוב!" אמרתי בחיוך ונשקתי לו.
הוא חייך.
" הגעת בדיוק בזמן! תעזור לי לבחור מה ללבוש?"
הוא שאל והנהנתי קלות,מתיישב על המיטה.
הוא נכנס לארון וכעבור כמה זמן יצא ממנו.
"מה אתה אומר?" הוא שאל והסתכל עליי.
הוא לבש מכנסיים רשמיים בצבע שחור שחגורה על המותניים החזיקה אותם יציבים.
היו לו נעליים שטוחות ורציניות שכל אנשי העסקים לובשים.
והוא לבש חולצה לבנה צמודה ומכופתרת, שהדגישה את השרירים שלו בצורה אחרת וגרמה לי לרצות להסמיק.
ואת כל הלוק הוא חתם בעניבה.
סרקתי אותו עוד פעם מלמעלה למטה.
"אני..." מלמלתי "אני חושב שכדאי שתשים גם ג'קט." המלצתי.
אני לא רוצה שכל בחורה או בחור יתקעו לו מבטים.
עם כל הכבוד.
אולי הייתי פיזי איתו ממש מעט אבל הוא שלי.
הוא וכל האחים החתיכים שלו.
ואני לא רוצה שיתקעו בהם יותר מבטים ממה שבמילא תוקעים.
"ולמה? אם יורשה לי לשאול" הוא חייך חיוך תחמן והכניס ידיים לכיסים.
בלעתי את רוקי.
" כי יהיה קר היום."
הוא גלגל עיניים
"מאי עכשיו."
גירדתי את עורפי.
" נו...." הוא לחץ ואני החלטתי להיות אמיץ.
" כי אני לא רוצה שינעצו בך מבטים יותר מבדרך כלל." עניתי בנשימה אחת
" מישהו מקנא?" הוא לחש
"ומה אם כן?" גמגמתי
"אל תדאג. שינעצו מבטים כמה שבא להם.
אתה שייך לי ולבנים וכל עוד יש לנו אותך אנחנו לא מסתכלים על אף אחד."
הוא ענה בשיא הרצינות.
הנהנתי.
"סליחה..." לחשתי
"זה בסדר גמור." הוא נשק לראשי וחייך
"עכשיו כדאי שאתה תלך להתלבש, כי אני לא חושב שתרצה לצאת בפיג'מה."
הוא ציחקק
"פאק!" פלטתי בלחץ " תודה תודה תודה תודה!" רצתי החוצה מהדלת אבל נעצרתי לשנייה, מכניס את ראשי חזרה
" אני אוהב אותך!" אמרתי והסתכלתי לו בעיניים.
" גם אני אותך." הוא ענה בחיוך.
רצתי במהירות לחדרי והחלפתי לחולצת טי פשוטה  וג'ינס ברמודה. לא מסרק את שיערי הלבן, אני אוהב שהוא פלאפי.
ירדתי במהירות במדרגות נחרד לגלות שכולם כבר למטה.
"טוב הנה אתה!" סבסטיאן הציב עובדה ופתח את הדלת
" יצאנו?"