אהבה בלתי אפשרית/ Impossible love

פרק 2-אמילי

אחרי שעתיים של התהפכויות במיטה החלטתי לרדת למטה ולהכין לעצמי את הדבר היחיד שמצליח לנחם אותי במקרים כאלה, שוקו חם.

ירדתי במדרגות לבושה בפיג'מה, גופיה לבנה רופפת ושורט כחלחל קצר. נעצרתי בכניסה למטבח רואה דמות גברית שיושבת במטבח עם הגב אליי וישר זיהיתי אותו הוא לבש גופיה לבנה ומכנסי טרנינג אפורים.

"למה את ערה?" הוא פתאום שאל אחרי כמה שניות שבהן אני בוהה בגבו, איך הוא בכלל שמע אותי? הייתי בשקט מופתי. "איך..." התחלתי להגיד ותוך כדי נעמדת מולו בצד השני של האי שעמד בדיוק באמצע המטבח. "הריח שלך" הוא הסביר איך הרגיש בנוכחותי, לא מסתכל עליי בכלל אלא מתרכז בכוס הקפה שלו שהעלתה אדים "ותקופה ארוכה של אימונים, הורגלתי להרגיש נוכחות של אנשים בסביבתי" הוא הוסיף ולגם מכוס הקפה שלו.

"למה את ערה?" הוא שאל שוב לאחר עוד כמה שניות של שתיקה בהן אני בוחנת את פניו היפות, עוברת כל סנטימטר בפניו מעיניו לאפו ומשם לשפתיו העבות.

"סתם לא נרדמת" עניתי לאחר שהוציא אותי מהבהייה שלי, ניגשתי לשיש להכין לי את השוקו החם שייחלתי לעצמי. "עדיין שוקו חם?" הוא שואל קצת מגחך ואני מרגישה אותו מתסכל על גבי בוחן את כל גופי ולשנייה אני מתחרטת שאני לובשת גופיה כל כך דקה ושורט קצר.

"אז לא השתנת כל כך" הוא המשיך לדבר ואני מתאמצת כל כך לא לענות לו ולהתעלם מנסה להזדרז בהכנת השוקו החם רק כדי לעוף מהמטבח כמה שיותר מהר אבל לפני שאני שמה לב אני מרגישה חזה מוצק נצמד לגבי, הריח המשכר שלו נכנס לאפי ואני מנסה להמשיך לנשום סדיר למרות שהלב שלי מתחיל לפעום בחוזקה, יותר מדי בחוזקה.

"אמילי" הוא אומר בקול עמוק עוד יותר, כאילו מתאמץ לדבר וכל מה שאני מתעסקת בו זה לשלוט על הנשימות שלי ועל הלב שלי שלא ירגיש בטעות שהוא משפיע עליי, כן היינו קרובים אך מעולם הוא לא ידע על רגשותיי כלפיו. "מייקל תתרחק ממני" ביקשתי כמעט חסרת אוויר "רק עוד שניה, אני רוצה להריח את הריח שלך רק עוד קצת" הוא אמר בקול עמוק והצמיד את אפו לשערי והסניף אותו לריאותיו.

כל מה שיכולתי להבין ברגע שהוא עשה זאת זה שאני כבר לא שולטת בגוף שלי או בנשימות שלי ואני בטוחה שגם מייקל הבחין בזה. ברגע אחד הסתובבתי ופניו היו כל כך קרובים אליי הוא היה גבוה ממני בראש לפחות כך ששפתיו כמעט ונוגעות במצח שלי.

חלמתי על הרגע הזה הרבה זמן, שהוא ינשק אותי במצח כמו שהיה עושה בכל פעם מחדש מבחינתו זה היה כמו אחים. אני אחותו הקטנה ותו לא אבל משהו ברגע הזה כששנינו צמודים בוגרים יותר ואני בלבוש די מינימלי, משהו הרגיש אחרת, עמוק יותר. הוא לא אמר כלום רק בחן אותי במבטו, את כולי והרגשתי את זה.

באיזשהו שלב הוא התמקד בפניי בעיקר בעיניים שלי מסיבה לא מוסברת "מייקל מה.." רק רציתי לזוז ממנו, מאוד נעים לי להיות בחיקו אבל אני גם לא שוכחת מה הוא עשה לי ואיך שהוא עזב. הוא היה האדם הכי קרוב אליי ואולי האדם היחיד שבאמת נתתי לו לראות מי אני ומה עברתי ואת כל הפחדים שלי. נתתי לו לראות מי אני בלי שום מסכה, הייתי שם בשבילו ותמכתי בו תמיד לא משנה מה והוא פשוט עזב בלי להגיד מילה וזה הדבר שהכי פגע בי בחיים.

"מייקל תתרחק ממני" ביקשתי ובקושי בלעתי את רוקי, הגוף שלי והלב שלי צעקו לי לחבק אותו ולהרגיש את חום גופו אבל מוחי החזיר אותי למציאות, מציאות שבה הוא לא רוצה אותי הוא הרי אמר במפורש שאני כבר לא חלק מהחיים שלו ואין לי כל כוונה גם לחזור להיות ולהיפגע שוב.

"אמילי אני לא רוצה להתרחק יותר" הוא אמר עדיין צמוד אל גופי אני מרגישה את בטנו לוחצת עליי ואת נשימותיו על פניי וזה משהו שכמעט וגורם לי להיות שיכורה לחלוטים ולאבד את הצפון. "אתה ביקשת שאתרחק, אתה אמרת שאני כבר לא חלק מהחיים שלך למרות כל מה שעברנו ולמרות מה שאני..." עצרתי את עצמי שניה לפני שאמרתי לו מה אני מרגישה או יותר נכון הרגשתי כלפיו.

"שאת מה? אמילי תמשיכי" הוא ביקש ושלח ידיים חזקות והרים את ראשי כך שהייתי מוכרחת להסתכל ישירות לעיניו הירוקות שהשתנו ממבט קרוב יותר, הן אפלות וסגורות רואים שהוא עבר הרבה בשנתיים האלה... רק חבל שאני לא הייתי חלק מהן.

"כלום לא משנה" אני אומרת נאנחת ומתרחקת ממנו "אני הולכת לישון" הודעתי ולא חיכיתי לתגובה ממנו ופשוט ברחתי משם לחדר שלי כמה שיותר מהר. אני לא מעוניינת להיות ככה קרובה אליו, כל מה שהוא עשה בשנתיים האחרונות היה לפגוע בי ואם הוא היה יודע מה קרה באותו יום של השיחה שלנו הוא לא היה רוצה איתי קשר לעולם.

עדיף שאני אתרחק ממנו מעכשיו ולנצח. 

פרק קצר אני יודעת, מצטערת אני עובדת על כמה פרקים בו זמנית מבטיחה גם להעלות את קצב העלאת בפרקים. 
אשמח לביקורות ותגובות והצבעות :) 

LOVE YOU