פרק 8 - אמילי

23 5 0
                                    


אני יודעת שעצרתי בדיוק במתח וזה הדבר הכי נוראי לעשות אבל כמו שאמרתי לכם אני חיילת וכל המצב במדינה די משפיע על השירות שלי ואני תומכת לחימה בתפקיד מאוד משמעותי ככה שאני עמוסה בעבודה. בנוסף לזה הבן זוג שלי היה בעזה וגם הייתי במחסום כתיבה כבר כתבתי כמה פרקים שרק מחכים שתקראו אותם מבטיחה שאני כאן כדי להישאר ואני יעלה פרקים בתדירות יותר גבוהה. 
תהנו מהפרק תצביעו ותכתבו לי את דעתכם. 



"מרוצה עכשיו מייקל? קיבלת מה שרצית?" אמרתי לו, מבטו לא זז ממני שוב לא מראה רגשות אבל הצלחתי להסיק שהוא מופתע מדבריי.
"אמילי אנ..." הוא התחיל לדבר לנסות להגיב אבל לא רציתי לשמוע רציתי להישאר לבד אז קטעתי אותו ואמרתי "אל מייקל, אל תצטער ואל תסביר פשוט תלך מכאן" אמרתי מתיישבת באפיסת כוחות על המיטה מייקל עדיין עומד לא קפוא אבל גם לא זז ממקומו נחוש להישאר ולהבין מאיפה זה בא.

"לך כבר!! אתה לא מבין? לא רוצה לראות אותך לא רוצה לשמוע אותך בכלל פשוט תלך יש מישהי שגם ככה מחכה לך לא?" אני פולטת ומיד מתחרטת על כך בליבי אבל לא מראה לו את זה.
הוא לא אומר לי כלום רק נותן לי מבט אחרון שאני לא מצליחה להבין וטורק עכשיו את הדלת כמה שניות בודדות לאחר מכן אני שומעת עוד טריקת דלת. הוא נכנס לחדרו שממש מול חדרי וקולות שבירה נשמעים ממנו.

אני בוחרת להתעלם לחזור למיטה שלי אני בוכה עד שאני נרדמת. מנסה להבין מה קרה כאן עכשיו... מה אמרתי.... אני ילדה סתומה.

למחרת בבוקר קמתי כשאני מרגישה את הדמעות היבשות מתחת לעיניי ועל לחיי מחליטה לקום ולשטוף פנים.
לאחר התארגנות קצרה וקצת איפור אני נראית כמו חדשה, לא רואים את העייפות וחוסר השינה על פניי.
ירדתי למטה לאכול ארוחת בוקר ושוב אני רואה על שולחן האכילה צלחת מלאה בפרנץ' טוסט עוד צלחת ריקה על ידה יש מזלג וסכין קערית קטנה עם סוכר ושנייה עם דבש וכוס מיץ תפוזים. השולחן היה ערוך רק ל-1 אבל ידעתי מי עשה את זה. מייקל.
למה שהוא יעשה את זה אחרי מה אמרתי לו?

אני מתקרבת לשולחן ומגלה על הצלחת שלי פתק קטן
"בוקר טוב אמ' יצאתי לכמה סידורים תאכלי כמו שצריך בבקשה אתמול כמעט ולא אכלת כלום, מייקל"
מה?
הוא יצא לסידורים? מה זה אומר בכלל? סידורים בנוגע למה? הוא חוזר לצבא?

אני מוצאת את עצמי בוהה בארוחת הבוקר שמחכה לי ומתלבטת מה לעשות. לבסוף אני מחליטה לשבת לאכול. אמא שלי ורון אמורים לחזור בעוד כמה שעות מה שאומר שאני צריכה להיכנס לדמות של אמילי השמחה שעברה הלאה. אני מוצאת את עצמי משקרת ומשחקת משחק, עוטה מסכה על פניי בבית שלי מול המשפחה שלי וזה הדבר שהכי שנאתי אבל לא יכולתי לתת להם לדאוג לי. לא יכולתי לשתף אותם בכל גם אם רציתי לא הייתי עושה להם את זה. הם לא צריכים לדעת מה אני באמת חווה ומרגישה זה ביני לבין עצמי וכך זה ישאר. איש לא צריך לדעת את מחשבותיי על עצמי ובטח ובטח לא על מייקל. 

אהבה בלתי אפשרית/ Impossible loveWhere stories live. Discover now