אני מצטערת על העיכוב אני חיילת ועובדת הרבה ומנסה באמת להעלות כל יום פרק
אני אוהבת אתכם ואת הפרגון שלכם\ן תודה על כל התגובות וההצבעות שלכם
אשמח לשמוע את דעתכם לראות את התגובות שלכם :-)
הגענו הביתה, כל הנסיעה לא אמרתי מילה המתח ביננו הורגש, מבחינתי זה היה מתח מיני. כל כך השתוקקתי למגעו, לידו החמה והגברית על פניי מלטפת ונוגעת בעורי, בכל פעם שנגע בי גם פעם וגם כיום צמרמורת לא מוסברת עברה בכל גופי, בעמוד השדרה, בידיים ובחזה שלי הורגשה חמימות נעימה שתמיד רציתיי עוד ממנה.
תמיד רציתי עוד מייקל, עוד מהשיחות איתו, עוד מהחיזוקים שלו, מהמחמאות שתמיד הרעיף עליי, מהעיניים שלו שתמיד היו שם בשבילי. טוב, כמעט תמיד. את האמון והרצון אליו הוא שבר והרס מהיסוד. שרף כל רגש או השתוקקות אליו עד אפר לא השאיר זכר. לפחות ככה חשבתי, היה לי הרבה יותר לשמור על הכעס וההתאכזבות שלי כלפיו כשהיה רחוק אבל עכשיו כשהוא קרוב הוא רק מקשה עליי להישאר בעמדתי. אני כל כך רוצה לכעוס עליו והרחיק אותו מהחיים שלי רק כי אני יודעת שאתאכזב שוב אבל מצד שני אני כל כך רוצה להיות בקרבתו, שם תמיד הייתי מוגנת מכל דבר. שם התמיד הרגשתי שאני בעולם אחר, עולם שלי ושלו, תמיד רציתי בזה אבל עכשיו אני כל כך מבולבלת ואני לא מבינה מה נכון ולא נכון.
אני צריכה להישאר ולכעוס עליו? או שאני צריכה בכלל להיכנע לו ולרגשות שלו ולחזור להיות קרובה אליו? זה לא יפגע בי? לראות אותו עם אחרות, שהוא ידבר איתי על אחרות? אני לא צריכה פשוט למחוק אותו מהחיים שלי אחרי מה שעשה?
"אין צריכה ולא צריכה, זה רק מה שאת מרגישה" דני (דניאל) התחילה לדבר הקול הרך שלה, תמיד היא הייתה עם הקול הרך והנעים שתמיד מנחם לעומתה אמה הייתה הביץ' מבינינו, תמיד דעתנית ולא נותנת לשום דבר ולאף אחד לעצור אותה.
"אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה" אמרתי מיואשת "יש לי כל כך הרבה שאלות אליו אבל אני גם לא רוצה להתקרב אליו" והקול המיוסר והמיואש חזר. "אז איך את מצפה לדעת הכל? שהוא פשוט ישפוך בפנייך?" אמה התערבה בשיחה "אני חושבת שכדאי לך פשוט להגיד לו את האמת" היא המשיכה ועצרתי אותה "אה כן להגיד לו שאני מאוהבת בו ובגלל שאני מפחדת שהוא ישבור לי את הלב שוב אני לא רוצה בקרבתו, כן לגמרי אמה זה מה שיגרום לו לענות לי על הכל" אמרתי צינית אבל גם בלי טיפת הומור בדבריי.
"לא אמרתי את זה, את זה כרגע תשמרי לעצמך אבל כן תגידי לו שאת רוצה קודם לדעת הכל, מה גרם לשיחה הזו ולמה הוא עזב ורק אז תחליטי אם את רוצה לחזור לקשר שהיה לכם או לא" היא אמרה מסבירה את עצמה מתעסקת בציוד ההקלטה שהיה בחדרי. "הוא בעצמו אמר שהקשר שלנו לא יחזור למה שהיה" המשכתי לחפש תירוצים ללמה אני לא יכולה לנהל את השיחה הזו איתו אבל לאט לאט נפלה עליי ההבנה שאין תירוצים ואני חייבת לדבר איתו.
"בטח שהוא יגיד את זה אמ' " דני התחילה להגיד "הוא בטח עבר הרבה בשנתיים האחרונות, את יודעת מה זה צבא וחברים ומבצעים, ותוסיפי לזה את היחס שלך מהרגע שהוא הגיע, אני בטוחה שהוא היה כל כך בטוח שתקפצי עליו ותהיי מאושרת שהוא חזר שכל ההתנהגות שלך" והתחלתי להרים גבה והיא מיד הוסיפה "שהיא מוצדקת לחלוטין" היא אמרה בחצי חיוך ואמה גיחכה והתיישבה לידנו על המיטה "אבל זה בטוח הפתיע אותו ולא לטובה, אל תשכחי שהייתם ממש קרובים בלתי אפשרי היה להפריד ביניכם" היא סיימה לדבר ומצאתי הרבה היגיון בדבריה.
YOU ARE READING
אהבה בלתי אפשרית/ Impossible love
Romantizmהיא יורדת למטבח כמו כל בוקר מלאת אושר כמו שלא הייתה תקופה אבל אז היא רואה אותו על מדים האקדח שלו מוצמד למותן שלו ותיק גדול על יד רגליו מחבק את רון ואמא שלה בוכה "לא.. לא.. לא אתה הבטחת!" הוא צועקת עליו ויורדת במהירות האור עומדת מולו עם דמעות בעיניה...
