אהבה בלתי אפשרית/ Impossible love

פרק 9 - מייקל

אז בתור פיצוי על התקופה שנעלמתי לכם הינה עוד פרק (2 פרקים ביום!!) והפעם מנקודת מבטו של מייקל זה לא יקרה הרבה אז תהנו מזה. 

פאק היא פשוט משגעת אותי
ניסיתי בכל הכוח לא להגיד לה את האמת ידעתי שזה יפחיד אותה למוות, אבל שכחתי כמה היא עקשנית כשהיא רוצה. למרות שהיא בכל כוחה מנסה להראות לי כמה היא שונאת אותי אני יודע את האמת, אני יודע טוב מאוד מה עובר בראש של הילדה היפה שלי.

כן היא פאקינג שלי אין אחד בעולם הזה שראוי לה גם לא אני. היא טהורה, יפה, מדהימה יש לה את הלב הכי טוב והכי תמים בעולם. לפחות היה לה, אני מכיר אותה כל כך טוב שאני רואה בעיניים שלה כמה התמימות שלה נעלמה וזה הדבר היחיד ששבר אותי בחזרה הביתה.

"א..אנ...אני?" היא הצליחה לשאול בקול חלש וחושש ועדיין זה הקול הכי יפה ששמעתי בחיי. קול רך ונעים שתמיד הרגיע את השדים שהיו בתוכי "כן אמילי את" עניתי לה והמשכתי ללטף את ידה העדינה בידי. היא לא חששה ממגעי אבל היא הייתה חוששת אם היא הייתה יודעת מה היד הזאת עשתה בשנתיים האחרונות.

"מייקל..." היא מלמלה את שמי לא עניתי חיכיתי שתוציא את המילים מפיה, לא דחקתי בה נתתי לה את הזמן שהיא צריכה כדי לדבר איתו ולעכל את המידע החדש. "אני? מה אני קשורה להחלטה הזאת? לא רצית אותי בחיים שלך?" היא שאלה ודמעות החלו להתאסף בעיניה היפות שנאתי את זה, תמיד שנאתי את זה שהיא בוכה. כל אדם שגרם לדמעוצ לרדת מעיניה היפות קיבל במתנה עיצוב מחדש של הגוף שלו שברוב המקרים הסתיים בבית חולים.
הילדה הזאת היא החולשה היחידה שלי.

"אין לך מושג אפילו כמה את רחוקה מהאמת" אמרתי לה בכנות שגרמה לצמרמורת לעבור בגופה היפה. "אז מה האמת? תספר לי!" היא דרשה ממני. פאק שכחתי כבר כמה היא יפה כשהיא עקשנית.
"חיכיתי שנתיים לא מגיע לי לחכות עוד יום אחד" הפגיעות והדמעות נעלמו במקומן הגיעו הכעס והאכזבה. ידעתי שאצטרך להתמודד עם זה והתכוננתי לזה, אני מתכוון לספוג את הכל ממנה לא אשאיר טיפת כאב או כעס בה אקח הכל אליי.

"לא אוכל לספר לך את זה תצטרכי פשוט לסמוך עליי שזה לא זה, כן את הסיבה אבל לא סיבה רעה תסמכי עליי כמו שתמיד סמכת. לעולם לא אפגע בך אמ'" סיפרתי לה יותר מדי ליום אחד אם אגיד לה הכל היא לא תצליח לעכל את זה, צריך לעשות את זה בשלבים. "לא מייקל. אני לא מחכה יותר אם לא תספר לי עכשיו את הכל ואני מתכוונת להכל אתה לא תראה אותי יותר, אני לא אדבר איתך וממש לא אסמוך עלייך יותר לעולם" היא ירתה לעברי הכל ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן הייתי מופתע. 

"אם אספר לך אפגע בך יותר, תני לזה זמן תתרגלי אליי ולנוכחות שלי מחדש תסמכי עליי" אמרתי לך ותוך כדי הרמתי את ידי וליטפתי את פניה ברכות. זה מוקדם מדי כל השיחה הזאת מוקמת מדי, זה יעשה לה רע, התשובות שאני מחפש בה יצטרכו לחכות. הבטיחות שלה והרגשות שלה מעל לכל גם מעליי אני אחכה כמה שצריך עד שהיא תהייה מוכנה לשמוע הכל. 

"אבל מייקל אני..." היא התחילה לענות לי וידעתי שהיא תסרב אז קטעתי אותה בשאלה שהייתי חייב אליה תשובה עכשיו "את סומכת עליי? את סומכת עליי שלעולם לא אפגע בך שוב?" היה הנהנה באיטיות ראיתי את הכנות שלה ולכן המשכתי "תסמכי עליי בזה אמ' אני מבטיח לך שכשתהיי מוכנה את תשמעי את הכל ממני ורק ממני ולא משום גורם אחר" הבטחתי לה וזו הבטחה שגם אם אצטרך למות בשביל לקיים אותה אעשה זאת. ככה אמילי חשובה לי.