אז הם ישבו עכשיו מול המסך הענק, מפעילים סרט כלשהו, ג'ונגקוק הניח מולם קערה גדולה עמוסה בפופקורן לבן ושתי כוסות קולה גדולות.
באיזשהו שלב הם מצאו את הסרט משעמם מידיי, אז הם החליטו לשיר קריוקי.
הזיופים נשמעו, בין גלי צחוק ומריבות קטנוניות על השירים, כמו על ז'אנר מסויים או זמר, הפופקורן שינה את תפקידו לקונפטי לבן מתעופף לכל עבר אליו הצטרפו גם התזות מים וקולה, עם מלחמת כריות קטנה וקולנית.
השעות עברו במהירות והם פתאום נזכרו שמחר הם צריכים לקום מוקדם אז הם נכנעו לעייפות, תשושים ודביקים נרדמו על הספה.
מתי נהנתי ככה לאחרונה? זו המחשבה האחרונה שעברה בשניהם לפני שהם נפלו לשינה עמוקה.
-
הבוקר היה מרוץ של ממש נגד השעון.
מהרגע שהטלפון צפצף בצליל מונוטוני גורם לג'ונגקוק להתעורר בבהלה ולהעיר את ג'ימין בהיסטריה "קום, אני לא אחכה לך אני פשוט אסע!"
וג'ימין קפץ מהמיטה חצי רדום מסתכל לכל עבר בבלבול.
ואז שניהם מצאו את עצמם דביקים ומלוכלכים והגיעו למסקנה שהם חייבים מקלחת, אז כל אחד תפס מקלחת אחרת "כדי לחסוך בזמן" כמו שג'ימין טען בהיגיון.
והם התלבשו במהירות הבזק, רצים לעבר הרכב שעמד דומם בחניה רק מחכה להם.
ג'ונגקוק נכנס למושב הנהג וג'ימין התיישב לידו מתנשף לגמרי.
הם ישבו שבריר שניה מסתכלים אחד על השני פורצים בצחוק מתגלגל תוך כדי שג'ונגקוק מתניע ומזניק את המכונית.
אחר כך נרגע קצת כי הם הגיעו בזמן, גימין השתרך אחרי ג'ונגקוק שלקח אותו אל עבר המשרד.
"בוא אני אכיר לך את החברים שלי" הוא אמר בגאווה כשהם יצאו מהמעלית בקומה תשע והתקדמו אל עבר דלת זכוכית שקופה.
"היי ברוו" נאמג'ון צעק והתקרב את ג'ונגקוק בולע אותו בחיבוק דוב. מיד אחריו הגיעו עוד שלושה בחורים צעירים ומלאי אנדרנלין אך הם לבשו חליפות מהודרות ומסוגננות כאילו יצאו משער מגזין יוקרתי.
"היי חבר'ה" ג'ונגקוק חייך חיוך רחב והציג את ג'ימין לחבריו "תכירו זה ג'ימין, הנער שסיפרתי לכם עליו" ג'ימין הסמיק מעט והנערים מצאו את זה חמוד.
"נעים מאד אני סוקג'ין" התקדם אליו הבחור הרחב שהיה נראה עליז למדיי "אבל כולם קוראים לי ג'ין"
"זה נאמג'ון" הצביע גונגקוק על הבחור שעדיין החזיק אותו בחצי חיבוק, וג'ימין מצא את עצמו מעקצץ באי נוחות לנוכח המגע שהם חלקו.
"ואני יונגי" בחור שקט שעמד בצד עם חצי חיוך סקרן על פניו התקדם אליו ולחץ את ידו בחום.
"ואני הוסוק" האחרון בעל חיוך רחב, אישוניו זורחות כאילו היו השמש, לחץ גם הוא את ידו "נעים להכיר".
ג'ימין חייך בבישנות, סומק קל מעטר את לחייו בתנועה אלגנטית, כמעט באינסטינקט הוא העביר את ידו בשערו ממבוכה ונצמד כמה שיכל לג'ונגקוק.
למען האמת הוא לא בא במגע עם אנשים כבר הרבה שנים. בהדגש על אנשים אנושיים, לא כאלו המתנהגים כמו חיות בג'ונגל. מה שגרם לו להירתע מהלא מוכר.
YOU ARE READING
My personal bodyguard || jikook || (הושלם)
Romance"ג'ימין, אתה רוצה שנתחיל את הסוף של כל הסיפור הזה?" "כן. אני כל כך רוצה ליהיות מאחורי זה" מלמל הנער בפחד. "אוקיי... יש לי תוכנית אבל היא דורשת אומץ, אתה מוכן?" "עכשיו?" "כן, כל עוד אנחנו מחוץ לבית והם לא חושדים בשום דבר, זה הזמן הטוב ביותר" "בסדר...
