My personal bodyguard || jikook || (הושלם)

2

"אתה יכול להשאר בבית, אבל אני חייב לצאת לעבודה.." המארח כבר עמד ליד הדלת, מוכן ליציאה, הוא זרק עוד מבט חטוף אל עבר הנער הבהיר שעמד והביט בו בבלבול.

"לא, זה בסדר, אני אסתדר, תודה על אתמול, באמת עזרת לי מאד אבל אני חושב שאני אצא מכ--"

"לאן תצא?"

"אממ לבחוץ" הבלונדיני מהסס, נרעד לרגע מקולו החד והקשוח.

"תגיד, אתה עובד במשהו?" הוא סטה בחדות מהנושא.

"לא.."

"אני בדיוק מחפש עובד חרוץ, אבל עכשיו אין לי כל כך זמן... תשאר כאן עד שאחזור. אני אשמח אם תסדר את הבית ותכין אוכל, או תזמין אם אתה לא יודע לבשל. אני אשלם כמובן"

הוא עדיין רוצה את הנער הזה קרוב אליו.

המארח הניח כרטיס אשראי זהוב על השולחן ויצא מהבית סוגר אחריו את הדלת בטריקה מהדהדת.

-

הבית הגדול והריק רק גרם למחשבות שלו לצוף ולעלות, היה משהו מסקרן באיש, בתוך ליבו הוא רצה להשאר בביתו, מרגיש מוגן ובטוח מהבריונים, הוא הרגיש שהוא הגיע ל'בית'.
אחרי כל כך הרבה שנים, הרגיש תחושת שייכות.

הוא הסתובב בבית הגדול, בודק אותו מכל הכיוונים, הוא היה גדול מאד, טיפה מפואר, אך לא מידיי.
שני חדרי שינה, חדר ארונות ענק, מקלחת, ג'קוזי ושירותים היו נמצאים בקומה השניה.
למטה היה סלון ענק עם מרפסת בינונית ומטבח.
היה שם עוד חדר צדדי אחד, אך הוא היה נעול.

הוא התיישב ברישול על הספה, מהרהר במה שקרה איתו במהלך היממה האחרונה, מחליט להשאר אצל מי שהציל אותו לפחות עד שימצא פיתרון.

כשהשעון הורה על השעה אחת בצהריים, הוא קפץ בבהלה, מובך מכך ששרף את כל הבוקר על רביצה חסרת מעש.
בעצלתיים הוא פנה אל המטבח פותח וסוגר ארונות, תוהה מה יכין לאכול.
כן, הוא יודע לבשל, כשהיה עובד במסעדות כדי להצליח לשרוד. אמנם לא ברמה גבוהה אך מספיק כדי שיהיה אכיל וטעים.

כשהמאכלים התבשלו על הגז וניחוחות נעימים התפשטו בכל הקומה, נפתחה הדלת.

בהיר השיער קפץ בבהלה ונדרך, הגבר הנאה נכנס למטבח מרחרח את האוויר.

"אז הכנת לי אוכל?" שאל -קבע.

"כ..כן" למה אני מגמגם פתאום?

"אתה כבר אכלת?" שאל המארח, פושט את מעילו ובהיר השיער נענע ראשו לשלילה.

"אז תצטרף".

המארח התיישב ליד השולחן מוזג לצלחתו את האוכל, מחייך בתוך ליבו כשרואה את הבהיר לחוץ כל כך. הוא הכניס כף גדולה של מרק רותח לפיו, מגלגל אותו בפיו באיטיות מרגיזה ובמבט רציני ולבסוף בולע.