"נאמג'ון, מתי לדעתך אפשר לצאת כבר?" דחיפות נשמעת בקולו של טאה, החבר שלהם כלוא, מעונה עד מוות. הוא כבר רוצה לשחרר אותו משם, שהכל כבר יהיה מאחוריהם.
"אני חושב שכבר מחר בבוקר". נאמג'ון מלמל.
הם היו במתווח, מתאמנים על ירי לעבר מטרות נעות, ממקסמים את אחוזי הדיוק שלהם. מחר זו ההזדמנות האחרונה או שכולם יגמרו בקבר.
"צריך גם לראות מה עם ג'ימין..." נזכר טאהיונג ודפק על מצחו לפתע, הוא כמעט ושכח ממנו.
"תשאיר לי את זה". נאמג'ון חייג בזריזות לג'ין, שכאמור הצמיד את באנגצ'אן לג'ימין.
"היי~"
"הי נסיכה" צחקק נאמג'ון מנסה להחזיר לעצמו קצת אנרגיות.
"נסיכה בתחת שלי. איך מתקדמים
האימונים?"
"בסדר, אני חושב שמחר נוכל לצאת. מה עם ג'ימין?"
"ג'ימין קורע את עצמו עד הסוף, הוא התעלף
היום במהלך האימון".
"הבחור הזה לא צריך לבוא איתנו..." צקצק נאמג'ון בפחד גובר, מה שחסר לו זה עוד ילד מפוחד בשטח אש.
"הוא יהיה בסדר. אז אתם יוצאים מחר?"
"כן. בזריחה".
"תשמור על עצמך נאמי".
"טוב. אל תדאגי יותר מידיי אשתי..."
"נאמג'וני אני לא צוחק!"
"אני אשמור על עצמי, מה ניהיית רגשן פתאום?"
"החיים הופכים אותך לכזה".
"ג'ימין בסדר כרגע, אני חושב שנצא מחר בזריחה" עדכן נאמג'ון.
"מעולה, נשארו לנו... בדיוק שעתיים לישון". טאהיונג החניק פיהוק עייף, כבר יומיים על משקאות אנרגיה, ללא שינה. הוא משווע לראות מיטה או אפילו מזרון דק שרק יוכל להניח עליו את הראש.
הם נכנסו לתוך הבניין לחדר המיועד לשינה בזמנים- לא זמנים, צנחו על המיטה בבגדיהם ונרדמו, לא לפני שכיוונו את השעון שיעיר אותם שעתיים וקצת מאוחר יותר.
-
החושך עדיין שרר בחוץ, הם היו רחוצים ורעננים מתמיד, יושבים בתוך הרכב הצפוף בשתיקה.
הפעם הצטרפו אליהם עוד קבוצה קטנה ומובחרת של עשרה חיילים מאומנים בדרגות גבוהות במיוחד, תפקידם היה לנקות את השטח הקדמי מכל אנשיו שעמדו על המשמר והפריעו לפעולה המרכזית.
טאהיונג החזיק את ידו של ג'ימין בחזקה, מעודד אותו ברגעים המתוחים הללו. מנסה לעודד גם את עצמו על הדרך.
יונגי נהג בשתיקה עד לבניין המוכר והמאיים, הם יצאו מהרכב אחד אחד, יונגי התמקם שוב במקומו הקבוע מראש. יחידת החיילים התפזרה מלפניהם, שולפים את נשקם ודורכים אותו ברחש, לא שוכחים לרגע לחבר את משתיק הקול המיוחד להם.
YOU ARE READING
My personal bodyguard || jikook || (הושלם)
Romantik"ג'ימין, אתה רוצה שנתחיל את הסוף של כל הסיפור הזה?" "כן. אני כל כך רוצה ליהיות מאחורי זה" מלמל הנער בפחד. "אוקיי... יש לי תוכנית אבל היא דורשת אומץ, אתה מוכן?" "עכשיו?" "כן, כל עוד אנחנו מחוץ לבית והם לא חושדים בשום דבר, זה הזמן הטוב ביותר" "בסדר...
