אחרי בדיקה ארוכה יצאו הרופאים מחדרו של ג'ונגקוק והורו לג'ימין להצטרף אליהם.
ג'ימין בקושי הדביק את צעדיהם המהירים כשכולו מבולגן, לבוש עדיין בפיג'מה ושיערו לא מסודר בעליל.
הוא צנח על הכיסא מול הפרופסור הבכיר שהחל בנאום המפחיד שלו, בוהה בו בעיניים פעורות.
"תראה, ג'ונגקוק חווה בעצם הלם קשה. הוא נפצע בכתפו השמאלית והפצע הגיע לזיהום חמור מאד" הדוקטוק סידר את משקפיו ביתר תשומת לב והמשיך "אנחנו, בתור רופאים בכירים וצוות מעולה, נתנו לו טיפול מציל חיים. בנס ידו ניצלה מכריתה".
ג'ימין המהם משהו בעיניים דומעות והדוקטור המשיך, מטיח את האמת בג'ימין ללא רחמים.
"הוא היה מורדם כל הזמן הזה בכוונה, כדי לתת לגוף שלו אפשרות להילחם עם המחלה, בנוסף הוא קיבל עירוי של מנות אנטיביוטיקה בכמות מוגברת, לכן הוא חלש כל כך".
"בימים האחרונים הורדנו בהדרגה את המינון של ההרדמה, מה שהביא להתעוררות, אך זה לא מונע כלל את עצם העובדה שידו עדין לא נרפאה לחלוטין. הוא ימשיך לקבל את מנות האנטיביוטיקה שלו עד שהפצע יחלים".
"תודה דוקטור".
"רגע, עדיין לא סיימתי" קרא הדוקטור בחומרה "אסור לך לגרום לו להתאמץ או להתרגש כלל, הגוף שלו חלש מאד בגלל האנטיביוטיקה ומשככי הכאבים, לכן תצטרך להקל עליו בכל הנוגע לדיבור ופעולות, גם לישון איתו במיטה זו פעולה חסרת בטיחות לגמרי!" גער הרופא וג'ימין נבוך, "זה לא יקרה שוב, דוקטור".
"משוחרר!" הורה הדוקטור וג'ימין מיהר לרוץ לחדו של ג'ונגקוק, גורם לדוקטור לשחרר חיוך קטן תחת שפמו העבה.
-
בימים הראשונים להתעוררותו ג'ונגקוק היה ישן רוב היום, התרופות החלישו אותו לגמרי. הוא עדיין לא דיבר, בטח שלא אכל מהפה בצורה עצמאית.
התהליך לקח זמן, גופו של ג'ונגקוק החל להתגבר על הזיהום הקשה והוא החל להתאושש. שעות השינה שלו התמעטו משמעותית והמינון של משככי הכאבים פחת בהדרגה.
ג'ימין כמובן היה לידו, מספר לו בדיחות וסיפורים שהעלו לו קצת חיוך על הפנים.
"ג'ונגקוקי, מתי תדבר איתי?" פלט לפתע ג'ימין בעיניים עצובות.
פיו של ג'ונגקוק נפער בתדהמה ונסגר מיד ועיני הארנב הגדולות שלו בהו בג'ימין מתמלאות בנוזל שקוף
הוא ניסה, כל הלילה הוא ניסה לדבר. רוצה
להפתיע את ג'ימין בהתקדמות כזאת.
אבל לא יצא לו מילה מהפה, כמה שניסה,
מיתרי הקול בגדו בו.
דמעה בודדת זלגה מעיניו של ג'ונגקוק וג'ימין נבהל, "אה, קוקי... אני לא התכוונתי" הוא ליטף את פניו ברוך, "זה בסדר, קח את הזמן להחלים אני תמיד יהיה כאן". ג'ונגקוק הזעיף את פניו מתלבט מה הוא אמור לעשות כשג'ימין רכן ונשק לו למצח "זה פשוט שהתגעגעתי לקול שלך..."
YOU ARE READING
My personal bodyguard || jikook || (הושלם)
Romance"ג'ימין, אתה רוצה שנתחיל את הסוף של כל הסיפור הזה?" "כן. אני כל כך רוצה ליהיות מאחורי זה" מלמל הנער בפחד. "אוקיי... יש לי תוכנית אבל היא דורשת אומץ, אתה מוכן?" "עכשיו?" "כן, כל עוד אנחנו מחוץ לבית והם לא חושדים בשום דבר, זה הזמן הטוב ביותר" "בסדר...
