"ג'ימין, אתה רוצה שנתחיל את הסוף של כל הסיפור הזה?"
"כן. אני כל כך רוצה ליהיות מאחורי זה" מלמל הנער בפחד.
"אוקיי... יש לי תוכנית אבל היא דורשת אומץ, אתה מוכן?"
"עכשיו?"
"כן, כל עוד אנחנו מחוץ לבית והם לא חושדים בשום דבר, זה הזמן הטוב ביותר"
"בסדר...
ג'ימין לבש חליפה לבנה נוצצת בעלת שלושה חלקים, תחתיה הייתה קשורה עניבה בצבע שמנת עם נקודות של כסף. נעליים אלגנטיות תואמות בצבען לחליפה נחו על רגליו. הוא מרח מעט שפתון שקוף על שפתיו הורודות והמלאות וענד את עגילי הכסף האהובים עליו.
טאהיונג התעקש להתלבש כך היום ג'ימין לא הבין למה. הוא שיער שיסעדו במסעדה יוקרתית או ישתתפו באירוע נוצץ אבל במקום זה הוא יושב עכשיו על גיבעה ירקרקה מוקף בפרחים ובציוצי ציפורים.
לבד.
"ג'ימין~"
ג'ימין נרתע למשמע הלחישה הקלושה שנשמעה מאחריו.
הוא בבירור שמע מישהו קורא בשמו.
מבטו המבוהל סרק בזריזות את כל האיזור כשלפתע נשמע שוב רחש מכיוון גבו, הוא הסתובב במהירות האור, עיניו כמעט יוצאות מחוריהן ונשמתו כמעט פורחת החוצה מגופו.
"ג'ונגקוק..."
"זה אני מותק".
ג'ונגקוק עמד מולו במרחק של מטרים ספורים, לבוש בצורה עוצרת נשימה. חליפה תואמת לזו של ג'ימין בצבע שחור, שיערו משוח בג'ל לאחור ופוני העורב שלו נוחת על עיניו בצורה מושלמת.
ג'ימין גרר את עיניו לאורך גופו של החבר שלו, חסר מילים. לבסוף הוא הרים את מבטו ונעל אותו עם זה של ג'ונגקוק.
הם החזיקו במבט דקה שלמה לפני שג'ונגקוק חייך חיוך קלוש והושיט לג'ימין זר וורדים אדום.
"מזל טוב ג'ימין, יום הולדת שמח!"
ג'ימין ההמום בהה באהובו, פעימות ליבו לא עמדו בקצב המסחרר שהקציבו לעצמן. ראשו הסתחרר באלפי שאלות והוא איבד את תחושת הזמן.
"בוא הנה" קרא אליו ג'ונגקוק בקול רך כשראה שג'ימין קפוא מכדי להגיב.
ג'ימין התקדם בצעדים קטנים לעברו של ג'ונגקוק, שפתיו נסגרות לפס דק והוא מחזיק עצמו מלבכות. ג'ונגקוק התקרב גם הוא וצימצם את הפער, מושך את ג'ימין לחיבוק החזק והצמוד שאי פעם יכל להעניק לו.
ג'ימין קבר את פניו בחזהו הרחב של ג'ונגקוק ועטף את ידיו הקצרות סביב גבו השרירי. ג'ונגקוק החל לשפשף את ראשו וגבו של ג'ימין בתוך החיבוק, לא מרפה לרגע.
רחרוח קל נשמע מכיוון הנער וגופו החל לרעוד קלות כנגד גופו של ג'ונגקוק. ג'ונגקוק הרים את פניו של ג'ימין באצבעו מפגיש שוב את מבטם.
עיניו של ג'ימין דומעות ושפתיו נפוחות כל כך וקרובות לאלו של ג'ונגקוק. ג'ונגקוק לא מפספס שניה, הוא מנשק אותם עם הכל שלו. עם כל האהבה שהוא יכול להעניק בעולם השבור הזה.
"כל כך יפה..." הוא ממלמל ועיניו פוגשות שוב את עיניו של ג'ימין, פניו לפתע התרצנו לפני שהוא לחש "אני לא אוהב שאתה בוכה".
"אני שמח, ג'ונגקוק". ג'ימין מלמל, מתרחק מהחיבוק ואוחז בזר האדום. ג'ונגקוק תפס את ידו והוביל אותו אל קצה הגיבעה שם חיכה להם ספסל קטן מעץ, הם התיישבו עליו מחזיקים ידיים חזק.
"איך ידעת מתי היום הולדת שלי? אני בעצמי לא יודע מתי נולדתי..."
"ששש" ג'ונגקוק הניח את אצבעו על שפתיו שלו תוך כדי שמשפשף בעדינות את אגודלו על גב ידו של ג'ימין, מרגיע אותו במגע עדין. "שאלות תשאיר לאחר כך".
ג'ונגקוק לא הספיק לסיים את המשפט ושרשרת של זיקוקים התפוצצו מעליהם בשמיים.
צבעי השקיעה המרהיבים התמזגו עם הזיקוקים הנוצצים מעליהם כשג'ונגקוק משך את ג'ימין אליו לנשיקה אגרסיבית ומלאת תשוקה. הוא מצץ וחקר את פיו, טועם את טעם התות של שפתיו המלאות, ג'ימין פלט גניחה מרוצה ונישק חזרה את שפתיו של ג'ונגקוק, מגלגל את לשונו עליהן שוב ושוב, הם מפסיקים רק כשהאוויר התרוקן מהם לגמרי, מסדירים את נשימתם, בוהים זה בעיניו של זה באהבה בלתי נגמרת.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
זה עדיין לא נגמר לגמרי:)
סליחה על העידכונים המאוחרים אני בתקופת לחץ אטומית מהמכללה ואת האפילוג לא כתבתי מראש....אבל אל תדאגו אני זוכרת אתכם💜
