My personal bodyguard || jikook || (הושלם)

19

טאהיונג הרגיש שהוא מסתחרר.
השמים והאדמה מסתובבים סביבו במעגל, הרגלים שלו קפאו במקום והוא ראה שחור.

שניה אחר כך הוא הפשיר בבת אחת וצרחה חסרת אונים עזבה את פיו.

"הוסווווקקקקקק----- לאאאאאאא..."

הוא רץ אל אהובו מטלטל את פניו, עיניו של הוסוק חצי פקוחות והוא ממלמל משהו נואש,
טאה בכה כמו ילדה, שוכח שהוא בשטח מסוכן ואין זמן למשחקים.

שריקת כדור נוספת נשמעה ולאחריה קול של גוף נופל, חסר חיים. הם הסתובבו בפחד, מגלים שיונגי ירה מעמדתו בזה שפגע בהוסוק.

נאמג'ון התקרב אליהם, מעשי יותר ניער את טאה מהבכי וגורם לו לעמוד על רגליו. הם נשאו את הוסוק שכבר איבד הכרה אל הרכב שחיכה להם בקצה הרחוב.

קים טאהיונג, המפקד הקשוח שכולם פחדו ממנו בכה עכשיו כמו שלא בכה מעולם, גופתו המטלטלת של אהובו לנגד עיניו, חסרת אונים.

"ידעתי... ידעתי שזה יקרה.... הייתה לי הרגשה רעה כל הזמן הזה...." טאהיונג מלמל בין הדמעות שלו.
"למה לעזאזאל לא חייבתי אותך להישאר שם??? למה הייתי כל כך חלש מול העיניים התמימות שלך שעכשיו עצומות ככה?????"

הוא צרח בחוסר אונים ונאמג'ון דמם, מעדיף לשתוק עכשיו. הוסוק חשוב גם לו, הם כולם חברים טובים אבל אף פעם זה לא ישתווה לכאב של טאה. הוא דמיין את ג'ין מוטל ככה לפניו וגופו נחרש צמרמורות של פחד. זה
לגמרי לא אותו דבר.

דמעה בודדת עזבה את עיניו, לראות את חבריו הקרובים במצב שכזה... הוא לא מאחל את התחושה הזאת לאף אחד.

-

צ'אן התקרב אל ג'ונגקוק, דוחף אותו אל הקיר.

"בוא הנה!" הוא נהם לעבר שומר הראש שלו "תארגן לי אזיקים לידיים ולרגליים."

השומר התרחק בריצה וחזר כשידיו אוחזות באזיקי מתכת כבדים.

"תכבול אותו!" הורה לשומר שמילא אחר פקודותיו בצייתנות.

"יופי." ארשת של שביעות רצון עלתה על פניו, הוא הרגיש עכשיו שולט בעניינים וזה הרגיע אותו. "בוא איתי." הוא הורה לג'ונגקוק הכבול שצעד אחריו בכבדות.

האולם התרוקן בשניות, אף אחד לא באמת רצה להשאר בתוך הסכנה. רק 'האנשים שלו' נשארו, ממלאים אחר פקודותיו בדיוק.

צ'אן הכניס את ג'ונגקוק לחדר צדדי שהוכן, מין הסתם לצרכים אישיים. אחרי הכל היה זה מועדון ריקודים תאוותני למדיי.

"שב על המיטה ואל תנסה להתחמק."

ג'ונגקוק ציית.

אין לו סיבה להתמרד עכשיו, הוא לגמרי לבד. עדיף שיחכה לשעת כושר ויברח או יצור קשר עם חבריו שבמטה והם יפרצו לכאן בכח.