"...וככה הוא היה משתמש בכל אחד לפי מה שראה לנכון באותו רגע". הזוג המבוגר ישב מצידו השני של השולחן, מספר לו את מעלליו של הפסיכופט המת.
ג'ונגקוק הקשיב בשקט, מקליד מידיי פעם כמה מילים בלפטופ שלו, מסכם את עיקרי הדברים.
"אני מודה לכם על שיתוף הפעולה, בשם כל אזרחי המדינה וארגון הביון" ג'ונגקוק חייך לעברם את חיוכו הרשמי והושיט יד ללחיצה.
"אגב, יש לכם לאן לחזור?" שאל ג'ונגקוק.
"יש לנו דירה בבוסאן, אולי נחזור לשם..." מלמלה האישה בעצב, "אבל לפני כן אנחנו צריכים לקחת את הילד שלנו".
"אוקיי. אם אתם נתקלים בבעיות, תפנו למשרד הצמוד, שם תמלאו טופס שאומר שאתם זכאים למימון חדר במלון עד שתארגנו מקום מגורים קבוע".
"תודה לך, אדוני" האישה נרגשת מחזיקה את ידו של בעלה בחזקה.
"על לא דב---"
"--ג'ונגקוקי" קול פעמונים קטע אותו וליבו של ג'ונגקוק דילג על כמה פעימות. חיוכו התרחב כשראה את ג'ימין נכנס לחדר עם מגשי אוכל קנוי.
"מה אתה עושה פה?" צחקק ג'ונגקוק, ג'ימין בהחלט הפתיע אותו.
"חשבתי שתיהיה רעב...וגם קצת התגעגעתי אליך" ג'ימין הסמיק קלות וג'ונגקוק לא יכל שלא להוריד ממנו את עיניו.
ג'ימין הניח את המגשים על השולחן, פתאום שם לב לנוכחותם של השניים. הוא קד וברך אותם לשלום, מסתובב לג'ונגקוק ושואל אותו בלחש מי אלו.
"קרבנות החטיפה...הם מסרו עדות".
"אה.." ג'ימין זמזם ובחן אותם שוב במבטו.
למה מרגיש לו כאילו ראה אותם כבר?
ולמה הם בוהים בו בחזרה?
הוא התיישב על הכיסא ליד ג'ונגקוק, מחכה בסבלנות שהלה יסיים את העניין והם יוכלו לקבל קצת פרטיות לעצמם.
"אתם יכולים ללכת עכשיו" ג'ונגקוק הורה לזוג והוסיף באותה נשימה "בוא נאכל ג'ימין".
"ג'-ג'ימין???" הגבר המבוגר חזר כהד אחרי מילותיו של ג'ונגקוק, עיניו לא עזבו את פניו של ג'ימין.
ג'ימין הסתכל עליהם במבט תמהה, לא מבין על מה כל הדרמה. "כן, זה אני".
"ג'ימין??" האשה בוהה חזק יותר, עיניה נוצצות "צ'ימצ'ים?"
ג'ימין קפא. צ'ימצ'ים. רק אחת קראה לו ככה.
"----א-מ-א" הוא נעמד, קולו חלוש, נשבר מהבהרה להבהרה. ראייתו מטשטשת והוא מחוויר, רגליו נעשות קרות והוא עומד ליפול בכל רגע. ג'ונגקוק תומך בו בגבו, אוחז אותו בחזקה.
"זה באמת אתה, פארק ג'ימין או שאני חולמת?" האישה כבר צנחה חזרה לכיסא, הגבר עדיין עומד מביט בהם ללא מילים.
YOU ARE READING
My personal bodyguard || jikook || (הושלם)
Romance"ג'ימין, אתה רוצה שנתחיל את הסוף של כל הסיפור הזה?" "כן. אני כל כך רוצה ליהיות מאחורי זה" מלמל הנער בפחד. "אוקיי... יש לי תוכנית אבל היא דורשת אומץ, אתה מוכן?" "עכשיו?" "כן, כל עוד אנחנו מחוץ לבית והם לא חושדים בשום דבר, זה הזמן הטוב ביותר" "בסדר...
