"אבא שלך?" ג'ימין ניגב את הדמעות של ג'ונגקוק בידיו הרכות, "מה איתו?"
"הוא נהרג... לפני חמש שנים." ג'ונגקוק רעד בזרועותיו של ג'ימין, סוף סוף נותן פורקן לדמעותיו הרותחות.
"אוי, ג'ונגקוק אני מצטער.... בטח קשה לך."
"הוא... הוא היה הכל בשבילי, בגללו אני ביחידה עכשיו."
ג'ימין המשיך ללטף בעדינות את שיערו של הילד החזק שהפך בין רגע לשברירי, נותן לו לשפוך הכל בקצב שלו.
"הוא היה מפקד בכיר במערכת הביטחון. ממש בכיר." הסביר ג'ונגקוק מבעד לדמעות שהחלו להתייבש מעט, "הוא תמיד חלם שאני אהיה כמוהו יום אחד, אז התגייסתי לצבא- לקרבי, השתתפתי בהרבה משימות חשובות וקשות במיוחד, עברתי אימונים מפרכים ולאט לאט התקדמתי בדרגות..."
"...כשסיימתי את הצבא הציעו לי להצטרף לארגון הביטחון, והסכמתי. משם הכל היסטוריה."
ג'ימין נישק אותו על לחייו הלחות והסתכל לתוך עיניו האדומות מבכי של ג'ונגקוק, מעביר לו תמיכה בניואנסים קטנים ובפעולות פשוטות.
"לפני חמש שנים" המשיך ג'ונגקוק, "אבי יצא למשימה חשובה וסודית. באותו יום הייתי במסיבה עם חברים, הוא התקשר אליי ורצה לראות אותי אבל אני הייתי עסוק בעצמי, לא חשבתי שאולי הוא יוצא למשימה, לא חשבתי על כלום. פשוט אמרתי לו שאני עסוק וניפגש אחר כך."
הדמעות החלו לזרום שוב, הוא קבר את ראשו בתוך ג'ימין, מחזיק בו נואש.
"למה??? למה לא יכלתי לצאת אליו לרגע, לראות אותו?? למה אני כל כך אנוכי שגם עכשיו אני חושב רק על עצמי??"
ג'ימין נדם. הוא לא באמת ידע מה אומרים בסיטואציות מורכבות שכאלו, אז הוא פשוט שתק.
"מאז הוא לא חזר." ג'ונגקוק מיבב ודמעותיו שוטפות החוצה את הכאב שהוא החביא מעצמו במשך שנים.
"מאז הוא לא חזר, מאז אמא לא יוצאת מהבית, מאז אני פאקניג קורע את עצמי על העבודה בתקווה להגיע יום אחד למעמד שהוא היה בו ולדמיין שהוא חי כאן לידי ורואה את כל זה."
"היום זהו יום הפטירה שלו. כמעט שכחתי מזה, אבל כשראיתי את התאריך אצלי בטלפון לפני כמה ימים, הכל חזר אליי. חזרתי לימים ההם, שהיינו קרובים כל כך אני והוא.... איך הכל נהרס ברגע.... אפילו להיפרד לא הספקתי."
"בוא." קרא ג'ימין והתרומם מרים איתו את ג'ונגקוק.
"מה?"
"ששמעת. תתארגן ובוא, אנחנו יוצאים."
ג'ונגקוק לא כל כך הבין מה ג'ימין רוצה ממנו וגם לא היה לו אנרגיה לנסות להבין.
בתנועות גמלוניות, הוא התלבש ויצא עם ג'ימין אל הרכב החונה בחוץ.
"אם הייתי יודע לנהוג הייתי נוהג." הסביר ג'ימין "אבל אני לא יודע, אז סע לבית הקברות בו קבור אביך."
YOU ARE READING
My personal bodyguard || jikook || (הושלם)
Romansa"ג'ימין, אתה רוצה שנתחיל את הסוף של כל הסיפור הזה?" "כן. אני כל כך רוצה ליהיות מאחורי זה" מלמל הנער בפחד. "אוקיי... יש לי תוכנית אבל היא דורשת אומץ, אתה מוכן?" "עכשיו?" "כן, כל עוד אנחנו מחוץ לבית והם לא חושדים בשום דבר, זה הזמן הטוב ביותר" "בסדר...
