ג'ימין קפץ בבהלה מסתכל על המסך בעיניים קרועות.
הבריון נכנס לחדרו של ג'ונגקוק כשפרצוף אכזרי ומוכר עד כאב ממלא את המצלמה, מתקרב אליו כל כך.
"שנתחיל לשחק?" הוא מלמל תחת שפמו הדליל. ג'ונגקוק רעד אך שמר על שתיקה שרק הרגיזה אותו מרגע לרגע.
במהירות הוא קרע מעליו את המכנס, משאיר אותו כמעט ערום לנגד עיניו. ג'ונגקוק נשם עמוק, יודע שהייסורים רק מתחילים עכשיו.
צ'אן הוציא מקופסא שהביא מכשיר קטן. הוא הפעיל אותו וקול זמזום חרישי הגיע לאזניו של ג'ונגקוק גורם לו לתהות מה הוא עומד להרגיש בשניות הבאות.
"מה שג'ימין חווה איתי, אתה תחווה פי שניים" הוא צחקק ברשעות "רק על כך שהזונה הקטנה ברחה ממני...."
"אל תקרא ככה לג'ימין אם אתה רוצה להמשיך לנשום." ג'ונגקוק סינן בקול נמוך.
"מדבר האסיר הכבול כמו תרנגול מרוט וערום מלפני..."
ג'ונגקוק הרגיש שהוא עוד רגע מתפוצץ מעצבים. "תסתום את הפאקינג פה שלך חלאה!"
צ'אן חייך בקורת רוח. זה מה שהוא רצה. להרגיז אותו, למתוח אותו עד לקצה, והוא קיבל את זה.
ג'ונגקוק נזף בעצמו על כך שלא חשב פעמיים לפני שפתח עליו את פיו, אסור לו לעשות טעויות בשום פנים ואופן, טעות קטנה והוא מועבר לעולם שכולו טוב.
צ'אן הידק את האזיקים, מוודא שג'ונגקוק לא יכול לזוז, אחר כך תפס חבל עבה וקשר את שתי רגליו אחת לשניה ואת שתיהם ביחד אל המיטה.
עכשיו תנועתו היתה מוגבלת הרבה יותר.
בבת אחת הוא הוריד ממנו את הבוקסר, גורם לו לנשוף בעצבים. הוא רתח מהשפלה והבטיח לעצמו באותם רגעים שהוא בעצמו יחסל אותו.
"אני אשב כאן ואהנה ממופע בידור" צ'אן קרץ לו והניח את המכשיר הרוטט בדיוק במקומו המיועד לו- על מפשעתו.
הרטט היה נמוך וג'ונגקוק הסיט את קו מחשבתו בזריזות, לא רוצה לתת לו את התענוג שהוא מבקש.
קדימה ג'ונגקוק, תחשוב על משהו... על
העבודה.
אימונים.
אבא. אמא.
ג'ימין.
אוי ג'ימין שלי....
גניחה נמוכה נפלטה מפיו וגופו הגיב בשניות למחשבה על דמותו השברירית של אהובו, הגעגוע כאב לו כל כך, אבל הוא נשך את שפתיו בכח לא מוציא שום הגה.
כמה דקות אחר כך הוא גמר ברעד על המיטה.
צ'אן נשאר שם, עומד וצופה בו כאילו היה מחקר אנושי משעשע. הוא לחץ על הכפתור והעלה בבת אחת את העוצמה של הרטט.
"מוכן לסיבוב נוסף?"
הוא לא חיכה לתשובה ועזב את החדר, משאיר את ג'ונגקוק מתפתל על המיטה בחוסר אונים, משתדל ליהיות חזק.
YOU ARE READING
My personal bodyguard || jikook || (הושלם)
Romance"ג'ימין, אתה רוצה שנתחיל את הסוף של כל הסיפור הזה?" "כן. אני כל כך רוצה ליהיות מאחורי זה" מלמל הנער בפחד. "אוקיי... יש לי תוכנית אבל היא דורשת אומץ, אתה מוכן?" "עכשיו?" "כן, כל עוד אנחנו מחוץ לבית והם לא חושדים בשום דבר, זה הזמן הטוב ביותר" "בסדר...
