להאמין בחצי האמת שלך, כי זה מה שטוב לי כרגע. החצי האמת הקטנה שלך, שמטהרת, ומנקה ומנחה ועוזרת כשקשה כשעצוב וכשכואב, וזה פשוט זה.
להתעלם מהמפלצת שאורבת מעבר לכתף ולוחשת וזוממת ומכאיבה, ולתת לך לכאוב מבלי לומר, מבלי להעיר. כואב להושיט יד ולמחות את הרעל שבצידי הפה שלך, ולהישאר חרשת ואילמת ומאובנת כשהרעל ניתז על הקיר, שתחכי ותביני בעצמך את הקונפליקט הפנימי שלך, פשוט.
אבל חצי האמת שלך היא הכל. היא השמיים והארץ והמים והיבשה והאוויר שאני שואפת לריאותיי. ובעולמך, החצי נכון, השמיים הם נייר והאוויר הוא זכוכית, וזה קשה לנשום, ואת מסתכלת למעלה והכל חד מיימדי בעינייך, חסר עומק.
להיות בשקט, ולראות איך הדממה רועמת בעינייך יותר משירים מזעזעים בווליום הורס שמיעה. איך את חייבת למלא את הדממה במשהו כדי לא להשאיר מקום ריק, כדי להוסיף לנייר שאת רואה מעלייך עוד צבע, עוד עומק, עוד רקע.
כדי לראות יותר, להריח יותר.
חצי האמת שלך מציעה לך לשבת ולחכות, והיא צבועה ומעוותת, אבל היא חצי אמת, וזה מספיק בשבילי, ומספיק בשבילך. ומבלי להבין שהמפלצת מאחורייך מתחילה לטפס ולהיתלות עלייך את נכנסת לפסיביות מסחררת, שאין ממנה יציאה.
את מטפסת ובייאוש, הפסיביות נעלמת.
אבל הפסיביות זה לא כל מה שרע ואפל ורקוב, והמפלצת גורמת לך לרקוד, כמו בובה, פסיבית בידיה ובעולמה ואת קלה לתמרון ומבולבלת, ובעינייך, המפלצת הזאת היא מלאך על פני האדמה, שנשלח לעזור ולנחם ולמלא את החור והתסכול והכאב ולהעלים את תחושת האובדן שאת חיה איתה יום יום.
חצי האמת שלך עומדת איתנה ומחזקת ומדביקה הכל ביחד. אבל לחצי האמת הזאת אין מה להדביק ולהחזיק ביחד.
לראות לאט לאט שהפתרונות שאת מאמינה שאמורים להביא לך שקט ושלווה קורעים אותך מבפנים מבלי שאת אפילו מבינה. עיוורת בעולמך, המפלצת על הכתף ובתוך הראש ובאוויר. המפלצת החצי אמיתית.
לראות אותך שורפת את עצמך לאט לאט מבלי לשים לב.
חצי האמת כבר לא מספיקה לאף אחד כשאת הורסת את עצמך.
את מחזיקה את העולם בשתי ידיים ומוחצת אותו בטעות.
לראות אותך קולטת שאין דבר כזה טעויות.
להאמין שאת תשתפרי ותגדלי ותפסיקי להרוס כל דבר שאת נוגעת בו, להאמין שאת תפסיקי לעוות ולהרוס אותי.
לדעת שאצטרך יום אחד לשבת ולהבין ביחד איתך למה נהפכת.
לדעת שבינתיים זה טוב, כי עדיין יש לך את חצי האמת הקטנה שלך.
~~~
שנת כתיבה - משוערת - 2016
YOU ARE READING
בעולם הכי חשוך
General Fiction- והיא מתחילה מחדש. כי ככה זה עובד, לא? ככה עושים? היא כבר לא בטוחה, היא מרגישה זקנה, הו, כל כך פאקינג זקנה. מרוטה, שבורה, עייפה. ממש בת אלפי שנים. - מקבץ סיפורים קצרים, קטעים ספרותיים ואולי שירים מזדמנים שהרגשתי שצריכים לצאת החוצה :)
