אתה בודד? אני תוהה לפעמים.
בין אם אני רואה אותך הולך לך, לבדך, בגמלוניות המוכרת שלך. או בין אם אתה יושב לבד בשיעורים ובהפסקות ומנסה במעין סוג של חוסר אונים עילגת לתקשר עם אנשים שאתה לא מבין לשווא, בין אם אתה מדבר באירוניה על הקיימות, החיים, השהות שלך במקום הזה...
אני יודעת.
אנחנו, אנשים בודדים, אנחנו רואים בקלות את כל זה.
אתה פוחד למות לבד? אתה פוחד למצוא את עצמך יושב על כיסא נדנדה ישן ומאובק, בוהה באוויר ומבין שעשית טעות? שמעטפת הבדידות שעטפת את עצמך בה שגויה, שהיא הרסה את כל מה שיכולת לקבל וחירבה את חייך?
הייתי שואלת, אבל אני בודדה בעצמי. ככל האנשים הבודדים, אין לי את היכולת לפנות, לשאול, לדבר. אני נותרת מכווצת במקומי ככולם, מנסה להשתלב ולהיעלם ברקע ולנסות להעלים את הכאב והערגה בעיניים שלי כשאני רואה אנשים אחרים יוצרים חברויות, קשרים, מתאהבים, חווים.
ורק אני פה, בודדה.
אני ואתה.
אבל אתה? אתה רק אדם חולף. אדם חולף שלעולם לא אחליף איתו מילה, מאחר ושנינו אנשים בודדים וחסרי כישורי סוציאלים - ככה הדברים האלו עובדים, סך הכל.
לא?
הבדידות תישאר, ואתה? אתה תבוא ותלך ותחלוף על פני ככל האנשים האחרים שהשקפתי עליהם וניסיתי להסתכל על עולמם הפנימי, כאילו זה באמת ממענייני. סתם כדי להרגיש כאילו יש מישהו שאני חולקת איתו כאב ואושר, רגעי נחיתות ונסיקה.
אז אני אשאר פה, אבחר אדם אחר להשקיף עליו, ואמשיך הלאה.
אבל אשאר תקועה בגזרה הנצחית שלי.
מסתכלת.
~~~
שנת כתיבה - משוערת - 2013/2014
YOU ARE READING
בעולם הכי חשוך
Ficción General- והיא מתחילה מחדש. כי ככה זה עובד, לא? ככה עושים? היא כבר לא בטוחה, היא מרגישה זקנה, הו, כל כך פאקינג זקנה. מרוטה, שבורה, עייפה. ממש בת אלפי שנים. - מקבץ סיפורים קצרים, קטעים ספרותיים ואולי שירים מזדמנים שהרגשתי שצריכים לצאת החוצה :)
